גוד איס איוול / יפה |
כשעמדה שם מביטה בי עם עיניה השחורות הגדולות.
מתבוננת.
הכי יפה היא היתה שהיא בוכה. עם שבילי המלח הדקים על פניה.
אפילו אחרי שנים רבות היא עדיין היתה יפה.
כשהיא עומדת שם ומביטה בי.
מתבוננת.
עם פניה שבהם ניכרו סימני הגיל והזמן.
קמטים. של צחוק, של בכי.
אפילו שוכבת שם, בארונה, היא עדיין היתה יפה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|