משה ומזית היו זוג די נחמד, לפחות משה חשב כך.
משה ומזית לא היו ערס ופרחה אלה סתם משה נקרא על שם סבא רבה
שלו ז"ל שמת בשואה ומזית נקראה כך על שם סבתא שלה ז"ל שמזית זה
בעצם עיוות של מזל.
משה ומזית נפגשו במסיבה, בעצם משה פגש את מזית דרך מסיבת
היום-הולדת של הבת-זוג באותה תקופה של משה, מזית הייתה כבר
חברה של הבת-זוג של משה.
כשהם נפגשו זה היה פשוט 'קליק', לא כמו בסרטים, אלא הרבה יותר,
כשהוא ראה את מזית הוא כבר רצה להיפרד מהבת-זוג הפלוצה שלו
וללכת עם מזית אבל המצפון שלו עצר בו.
כשמזית נכנסה החברה של משה הכירה לו אותה ולפי המבט שמשה ראה
בעיניה של מזית חשב שגם היא הרגישה אותו דבר.
לאחר שהקשר בין משה וחברתו נחלש והקשר בין משה למזית התחזק,
משה נפרד סופית מחברתו וחיכה בערך חודשיים עד שהזמין את מזית
לצאת איתו לכינרת, אלה היו החודשיים הארוכים ביותר בחייו של
משה, הוא רצה לחכות שלושה חודשים אבל פשוט לא הצליח, כשהוא
התקשר למזית כדי שתבוא אליו היא ישר הסכימה, יותר מאוחר באותו
שבוע עלו אצלה קצת חרטות אבל החליטה בכל זאת לנסוע למשה.
המסיבה בדוגית הייתה הצלחה (ככה זה היה פעם) ואחריה הם יצאו
לטיול על החוף, בנקודה מסוימת על החוף, בחושך, מתחת לשמיים
זרועי הכוכבים שנראים כמו בסרט ישן שפשוט הדביקו אותם על התקרה
של האולם, מול הנוף המדהים של אורות טבריה המשתקפים על מי
הכינרת (כשעדיין היה מים) הם התנשקו, מעשה אהבה טהור כל כך,
יפה כל כך, מקודש, כל כך מקודש שבמקדש יש יותר חוטאים.
הם נהנו מזה כל עוד זה נמשך.
כשהם חזרו הביתה יום אחרי זה הם הפכו את זה לרשמי, הם חברים.
מזית עדיין הייתה קצת מודאגת מחברה שלה אבל מכיוון שידעה שזה
טוב, ושזה יצליח היא הצליחה להתגבר על נקיפות המצפון שלה.
כך המשיכו היחסים למספר שבועות טהורים, יפים וקדושים.
באחד מן הימים משה נסע לבקר את מזית כהרגלו לסוף שבוע, באותו
ערב הם ישנו אצל חברה שלה שגרה בקרבת מקום, הם החליטו להשתכר,
הם כבר קנו את האלכוהול כל מה שהיה חסר זה מקום.
לאחר מספר דקות הליכה הם החליטו להתיישב באיזה מגרש משחקים
שכוח אל.
הם שתו קצת נהנו וכשהעניינים התחילו לצאת מכלל שליטה הם חזרו
לביתה של החברה של מזית.
בביתה של חברתה של מזית, שנקרא לה למען האירוע נעמי, בכל מקרה
בביתה של נעמי, נעמי לקחה את מזית כדי שתשתה קפה כדי להרגיע לה
את השפעת האלכוהול.
משה בכל אותו זמן ישב בחדרה של נעמי וראה טלוויזיה, לאחר מעט
מאוד זמן נעמי נכנסה לחדר שיכורה למדי וניסתה לנשק את משה, משה
הרחיק אותה מפיו, לאחר מספר ניסיונות הוא גם חיבק אותה, מזית
נכנסה לחדר, נעמי קפצה קצת בבהלה אך הצליחה לשלוט על עצמה
ומזית לא חשדה בכלום.
בבוקר שלמחרת משה התעורר יחסית מוקדם וירד למטה לקפה וסיגריה
ולאחר מכן גם ראה טלוויזיה בסלון כדי לא להפריע לנסיכות.
כשהם התעוררו הוא כבר הספיק לחזור לחדר ולהירדם, הם התחילו
לדבר על דה ועל הא, הוא שמע חלק מהשיחה כי לא הצליח לגמרי
להירדם, אך גם השיחה הייתה כל כך משעממת מבחינתו שגם לא רצה
להצטרף.
כשקם בסופו של דבר היה כבר צריך ללכת לתפוס אוטובוס הביתה, הם
נפרדו כרגיל והכל היה טוב ויפה, יחסית.
כשהגיע הביתה התקשר משה אל מזית, היא שאלה אותו האם הוא תוהה
מדוע היא לא נתנה לו לגעת בה כל הסוף-שבוע והוא אמר שזה לא
עניינו ושהוא סומך על החלטתה למרות שאינו מסכים איתה.
היא שאלה אותו האם הוא אוהב אותה, והוא ענה לה שקשה לו לדעת כי
הם חברים רק מספר שבועות ושהוא לא רוצה להגיד את זה לפני שהוא
בטוח במאה אחוזים הוא גם אמר שהוא בטוח שבקרוב מאוד הוא ידע
שהוא כן אוהב אותה. היא אמרה לו שהיא מצטערת אבל היא לא יכולה
לוותר על חברה טובה שלה בשביל מישהו שלא אוהב אותה.
משה נפרד וניתק, הוא התחיל לבכות, הוא התכרבל במיטתו כמו תינוק
והרטיב אותה בדמעות מלוחות מאוד ולא קם ממנה ליום וחצי.
אחרי אותו יום וחצי הוא קם סוף-סוף והסתובב בקיבוצו הקטן חסר
מעש.
לאחר מספר ימים כאלה הוא הלך בסביבות 22:30 הביתה, התקלח והלך
לישון.
הוא לא באמת הלך לישון, אלא רק אמר את זה להורים שלו כמו שהוא
אומר כל ערב, אך כשנכנס לחדרו הוא הדליק את המערכת סטריאו שלו,
הוציא את המחשב ניד שלו וכתב מכתב התאבדות.
משה חיכה עד שהוריו ואחותו ירדמו, הוא הוציא את המחשב, שם אותו
על שולחן האוכל, פתח את הקובץ בו היה שמור מכתב ההתאבדות וחיבר
את המחשב לחשמל.
הוא נכנס לחדר שלו, פתח את החלון, עישן סיגריה אחרונה, לבש את
הפיג'מה של סבא שלו ז"ל, הוציא את סכין הציידים שאבא שלו הביא
לו ליום ההולדת ה- 15 שלו, נשכב על המיטה והתאבד, לא סתם אלא
בעורק הראשי בצוואר.
הוא מת!! ההורים שלו צעקו בבוקר.

מוקדש למזית קורדובה שאני אוהב ולדנה כהן שאני לא.
באהבה,
          ניקולס מורה