השקט סורר ברחבי העולם.
חודר ומחלחל אל הראש של כולם.
אותו איש גדול, שבסוף גם יפול.
אותו איש חכם, שהעז אז לשאול.
ההרס משוטט מעל הבתים.
מחפש בנחישות קורבנות חדשים.
והוא הקורבן שיפול ברישתו.
זהו אדם שאיש אותו לא יזכור.

ועומד בין כולם הוא האיש שרואה.
האיש שעוצם עיניו מול האל.
ו"שלום" הוא צועק אל מול הרבים.
ובשקט מוחלט אליו הם עונים.
והדממה ממשיכה בדרכה השפלה.
שוברת תקוות ומנפצת חברה.
ופתאום השקט מופר בצעקה.
צעקה של אישה עם בנה מת בידה.

והיכן הם, האנשים שיודעים את הכל?
היכן הם, האנשים שהעיזו לשאול?
אותם השקט בלע, העלים בשניה.
משאיר עוד דממה, עד לנצח הבא.