לאהובתי ולי,
נמאס מהעולם הרגיל שלנו,
שאפנו יחד,
לצאת מן העולם שחור-לבן הזה,
ולאהוב בקצה.
אהובתי ועצמי,
שוכבים בקצה העולם החדש,
ביחד לבדנו,
חולמים בסוף העולם המוזר הזה,
שוכבים ואז רצים.
אהובתי ועצמי,
רצים בשדות העולם כמו ילדים,
נושמים את האוויר,
טועמים את צבעי העולם הזה,
בעיניים פקוחות.
אהובתי ועצמי,
מתמזגים ביחד עם השדות הירוקים,
מרחפים יחדיו,
אל שמי העולם הקסום הזה,
ונוגעים בקצה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.