חושך, רק תקתוק השעון נשמע. שניה ועוד שניה, כבר אין כח לספור,
הזמן לא יעצור לעולם. אפילו כשעוצמים את העיניים החושך נשאר
כשהיה, חשוך כאן מידי.
תקתוק השעון אינו תקתוק, כבר, אלא חריקות גלגלי שיניים, התקתוק
האמיתי מגיח מן שעון היד. תקתוק חד וקטן, ברור וחלש  'תיק',
'תיק'... 'תיק'...
חריקת צמיגים בכביש רטוב.  דלת נפתחת ועוד דלת ועוד דלת רק
שתיים נטרקות.
דפיקות לב, שתיים גדולות ועמוקות והשאר כבר קשה לספור, אך,
מהירות יותר.
תקתוק שעון היד נעלם ואיתו חריקות השעון הגדול, רק טיפוף
הנעליים במעלה מדרגות נשמע.
דפיקות רמות נשמעות מכיוון דלת הכניסה.
לפחות שעון היד ישאר איתי עד הסוף...