|
המחשבה עליו עושה לי צמרמורות עורי הופך לעור ברווז אני רועדת
מתענגת על השניה ומייד נעלמת לתוכו ואין כלום שיעצור את זה זה
רק אני והוא בתוך בועת זמן. ובבועה הזאת אנחנו נמצאים בלי שום
הפרעות עושים את מה שבא לי לעשות ולו אין דעה רק אני קובעת
מחליטה ופוסקת את גזר דינו לעולמי עולמים להיות איתי בתוך אותה
בועת זמן שנשארת ונשארת וחייה ומתקיימת. שלעולם לא תגווע כי
אהבתי תשאיר אותה חייה. ולעולם לא תעבד מערכה רק תגדל ותגדל
ותתעצם למימדים ענקיים ואז יום אחד הוא יבין יום אחד הוא ידע
שגם הוא באותה סירה ואז באותו רגע נשאר חבוקים רק אני והוא
באותה בועת קסמים והוא ילטף את שערי ויאמר לי ברכות "גם אני
אוהב אותך" והוא יבין והוא יסלח ויותר מכל הוא יודה לי על זה
שכלאתי אותו בתוך בועה איתי לבד. והוא לא יפחד והוא רק יגדל
הוא יכיר באהבתי ויפנים אותה. ואהבתנו תתעצם והבועה תגדל עד
שלא יהיה צורך בה יותר ואז נצא לעולם. שוב נתחיל מהתחלה רק
שהפעם נהיה יחדיו.
חבל שכל זה הוא רק חלום טיפשי פנטזיה ללא שורשים. זה לעולם לא
יקרה אנחנו יותר מדי שונים מעולמות אחרים. אני כמעט לא מכירה
אותו ובכל זאת אני יכולה לכתוב עליו שעות מפנטזת וחולמת וכותבת
אגדות. עליו כנסיך ואני משרתת ואיך שהוא בא ומציל אותי מהאמא
החורגת.
תמימה אני חסרת גבולות שנותנת לדמיון לרוץ ולקפוץ. אני ממציאה
סיפורים מכשולים רעים וטובים ואז כשאני רואה אותו הכל מתנפץ
אני חוזרת למציאות וליבי גועש. אנחנו לא מאותו מעמד מאותו
סטטוס חברתי ולמרות שזה נשמע דבר בור להגיד זה נכון ואין סיבה
להתחבא זאת האמת ואין סיכוי שתשתנה. הלוואי והכל היה יכול
להיות אחרת אולי בנסיבות אחרת בגלגול שונה בחיים אחרים מימדים
מקבילים זה יכול היה להיות אפשרי. אבל המציאות שונה והיא כלכך
כואבת. היא כמו פיגיון חד שחדר לליבי ולא השאיר טיפת תקווה
למחר. אני מדממת גופי כואב אני חבולה ואין דרך חזרה.
אני הולכת ורואה אותו מולי מחייך מדבר איתה ואיתו כלכך משוחרר
מסוגל להכל. אין לו שום מושג מה מונח על כף ידו. הוא לא יודע
הוא לא משער איך שליבי פועם ופועם. הלוואי והייתי כמוהו מאותה
קבוצה אבל אני לא ואין טעם להתחרט אני מי שאני והוא זה הוא. רק
חבל שאנחנו לא יכולים להיות כמו רומיאו ויוליה לנצח את כל
המכשולים לתת לאהבה לנצח את הכל להשתחרר ולעוף ביחד, לנצח ביחד
. אך הנה שוב אני מתחילה לחלום מאבדת את תחושת הקרקע, אין
יציבות אני מטלטלת ראשי מסתחרר קשה לי לבלוע קשה לי לנשום והוא
עומד הם גבו אלי אני מתקרבת לאט אך פתאום נאצרת מסתכלת מסביבי
חוזרת ופתאם נופלת. |
|
אז רגע! ה"מה
תודה? תתפשטי!"
זה בדיחה?!
בוליביה. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.