אז מסתבר שהעינים הצליחו להטעות,
כי מסתבר שהילד פשוט חולה בראש.
אבל מה הפלא,
זה צריך היה להיות ברור.
שמכל הפילוסופיות
לא נישארה בו שפיות.

ועכשיו הוא מסתובב לו
מלא אנרגיות שליליות,
ותוקף סתם עוברי אורח,
כי אין לו מה לעשות.

אז קמתי הסתובבתי
לכיוון השני הלכתי.
כי מה לי ולזה?
תם ונישלם עידן.

אין יותר עצבות,
יש קצת חרטה,
שאכפת לי מיישות שבעצם לא שווה.
העיניים עכשיו יורקות אש.
ואני כולי שלווה.

העיניים הזקנות סתם ניראות זקנות.
הוא ילד היה.
הוא ילד עכשיו.
ובטח גם ישאר.