דרור בן אמיר / ביומו האחרון |
בא זקן ביומו האחרון, לראות כל הארץ
אך המרחק כה גדול, כה רחוק.
בפסגת ההר,
השמש בוערת מנגד,
סנוורים, סנוורים בעיניו.
על פסגת ההר,
איש זקן וחלש,
עוצם את עיניו ולוחש אל הרוח:
"ארץ זבת חלש ודבש".
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|