הימים האלה הם האמת ימים קשים, מיתון כלכלי, מיתון עולמי, המצב
הבטחוני מזעזע והקרע בעם הולך וגדל.
והנה באים אנשי דיבורים אם לא אנשי מעשה, הם אומרים שבפיהם
בשורה. אם לא בשורה אז לפחות מאמץ וגם מאמץ זה גם משהו.
ככה נפתחות להם שיחות בכינרת.
שם ביחד חילוניים ודתיים ישבו ביחד, זה לצד זה, ניוס לשכתב חלק
מן
מגילת העצמאות, חלק מחוקי היסוד והוסיפו דברים פה ושם
בכוונה להתקרב לימים נפלאים שבהם תהיה למדינת ישראל חוקה,
ונוכל להצטרף לאותה קבוצה פופולרית של ארצות נהורות.
היה הרבה רצון טוב, הרבה אנשים מרוצים כשהם הגיעו לכמה הסכמות
והם הציגו אותם בגאווה וסיפוק לעם הישראלי, זה התפרסם בעיתונות
ובטלויזיה, "אמנת כנרת".
אני פותח את הטלויזיה, והנה מול עיני אחת הנציגים של אותה
קבוצה מופלאה מתראיינת בטלוויזיה מדברת על ההשיג הנפלא המאמץ
המרשים.
ומי זאת הייתה? נועה בן ארצי, נערת חמד, אדומת שיער ופניה
נמשים.
כולנו יודעים מי הבחורה, היא הרי מצטלמת נפלא.
אבל, למרות שסבא שלך היה איש חשוב ואימך אפילו מישום מה הגיעה
להיות סגנית השר לענינים חשובים (ומה שהיא עושה שם זה סיפור
טרגי אחר) מי היא אותה חמודה, ואיך היא הגיעה להיות נציגת
הציבור החילוני
בשיחות שהתנהלו זאת החידה.
כנראה שהיום לא צריך הישגים, לימודים, נסיון או חוכמת חיים.
צריך להיות ג'ינג'ית חמודה עם המון נמשים, לדעת לבכות כל כך
יפה במיוחד שמצלמים.
כן אלה ימים קשים, באמת ימים קשים ובמצב הנורא הזה שעכשיו שורר
כנראה שיש לנו חוסר חדש, שלא דובר עליו קודם, חור גדול באמצע
המדינה.
דרושה למדינה משפחה מלוכה. |