חזרתי מבית הספר, וכמו בכל יום, גם היום קבעתי עם רמי שנשחק
כדורגל בחורשה - היום תורי להביא כדור. את הדרך מרמי הביתה
עשיתי בריצה, כבר מזמן התחלתי להתאמן בריצות כדי שיום אחד
יקבלו אותי לחבורה של הגדולים, אלו שזורקים אבנים על הערבים
הנבלות (אבא שלי לפעמים גם קורה להם בני זונות כשהוא חושב שאני
לא שומע). כשנכנסתי הביתה אכלתי את השניצל עם ימבה קטשופ (אמא
שלי קונה את אלו שעומדים על הראש והם הכי טובים). אמא שאלה
אותי אם יש שעורי בית, ואמרתי לה שכן, אבל רק קצת בתורה, ושאני
אעשה אותם כשאחזור מהחורשה. אמא אמרה לי שהיום אני לא הולך
לשום חורשה, ושמצידה אם צריך היא גם תפוצץ לי את הכדור המחורבן
(אמא שלי אומרת מחורבן רק שהיא ממש עצבנית, ואני בכלל לא עשיתי
שום דבר). היא סיפרה לי שהבן של השכנה שמע היום במחסום בכניסה
לתל אביב שעוד הפעם הולך להיות בלגאן, ואפילו שיש טנקים
שמגיעים מהרצליה ורמת השרון, וכל צומת גלילות מלא בחיילים ואני
יכול לשכוח היום מכדורגל בחורשה, ושהיא מסכימה שרמי יבוא לשחק
אצלי במחשב החדש.
רמי הגיע בערך בחמש ואבא בא כרגיל בשבע. אמא הכינה לנו טוסטים
ואבא אכל מהשניצלים של הצהריים. הוא שוב פעם אמר ששניצלים כאלו
אין לאף אחד בבית ושאני אלמד להעריך את זה (הוא תמיד אומר את
זה ואני כבר לא מתייחס). בערך בשמונה התחלנו לשמוע צעקות
מהרחוב וגם יריות, אבל לא כמו בדרך כלל - אלו היו יריות חזקות
וגם בצרורות כמו של רמבו.
אני ורמי רצנו לחלון ואבא צרח שלא נעיז להסתכל מהחלון כי אנחנו
עוד ילדים, וגם שהוא יוריד לנו את הראש, וגם שהערבים נבלות
(אני יודע שהוא רצה להגיד שהם בני זונות ולא אמר כי זה לידי).
בסוף הוא בעצמו הלך לחלון ואמר לאמא שאיזה 20 טנקים באים
מהכוון של ארלוזרוב (אנחנו גרים בקומת גג ואצלנו אפשר לראות
הכי רחוק. אבא תמיד אומר שאם היה עוד מטר היינו רואים את הים),
ואז גם שמענו ברמקול שהערבים אומרים שהם כבשו את תל אביב
ובינתיים לא יודעים לכמה זמן, ושלא נצא לרחובות. אבא אמר שהם
בני זונות, ואני ורמי קצת צחקנו עד שאמא עשתה לנו את המבט
המפחיד שתמיד היא עושה לפני שהיא אומרת שלא יצא ממני כלום (אני
רק בכתה ג' מאיפה היא כבר יודעת?).
פתאום היתה דפיקה חזקה בדלת וחשבנו שאולי אבא של רמי בא לקחת
אותו והוא קצת התבאס כי הוא רצה לישון אצלי. אבא פתח את הדלת
ואז עמדו שם כמה חיילים ערביים וגם קצין. אמא ישר התחילה לבכות
ואבא נשאר רציני (אבא שלי הוא תמיד כזה קשוח...).
הקצין אמר לו בעברית משובשת כזאת שיש לנו חצי שעה לארוז מה
שאנחנו רוצים כי אחריי זה הם לוקחים לנו את הדירה לבינתיים
לעשות בה עמדה של הצבא הפלסטינאי, ושנתחיל למהר כי נשארו רק25
דקות, ואז אמא התחילה לצעוק ואני נתתי לה חיבוק שתפסיק כי רמי
אצלי וזה קצת פאדיחות שאמא שלך בוכה.
דווקא אבא שלי היה שקט ואמר שניקח כמה בגדים ונזוז. שאלתי אותו
אם אפשר לקחת את המחשב כי רמי יכול לעזור לי לקחת אותו, ואז
הוא נתן לי מבט כזה שאני לא אשכח בחיים כאילו שהוא רוצה להרוג
מישהו, אבל ידעתי שהוא לא מתכוון אלי, אז כבר לא לקחתי את
המחשב. כל הזמן הזה החיילים הסתובבו בבית ונורא התלהבו. הם
צעקו אחד לשני שהאמבטיה ממש גדולה ושיש מלא אוכל בבית ואפילו
כבלים. אחד הפעיל את המחשב ואני רציתי להראות לו על מה לוחצים
כדי להיכנס לאינטרנט אבל הוא דחף אותי חזק ואני רצתי לאמא כי
לא רציתי לבכות ליד החיילים שלא יחשבו שאני פחדן (וגם רמי עוד
היה שם).
בינתיים ראיתי שני חיילים פותחים את המקרר ומוציאים שניצלים
וקטשופ (זה שעומד על הראש). אמא שאלה אותם אם הם עושים לנו
בבית עמדה או חדר אוכל ואבא השתיק אותה.  אחריי רבע שעה הלכנו
עם שתי מזוודות  לסבתא כי אצלה אנחנו יכולים לישון לבינתיים.
אני נורא שמחתי כי הכי כיף לישון אצל סבתא, אבל אמא ואבא לא כל
כך שמחו, ואמא אפילו עוד קצת בכתה בדרך.
רמי הלך הביתה וקצת היה לי עצוב כי מחר בטח לא יהיה בית ספר
ועוד לא שיחקנו כדורגל בכלל. ישנו אצל סבתא שני לילות, ואבא
אמר לי שהערבים חולירות ושככה זה כשיש כיבוש ושאני צריך להגיד
תודה שהוא לא בכלא כמו דוד אהרון שכבר שנה בכלא ועוד לא היה לו
משפט, אבל סבתא הכינה לנו גפילטעפיש (אצל סבתא אין שניצלים וגם
לא קטשופ) והיה נחמד. אחריי יומיים אמרו ברדיו ששיחררו את תל
אביב לבנתיים ואפשר לחזור לבתים.
בדרך הביתה אמא ואבא דיברו על כל מיני בנים של חברים שלהם
שנהרגו, ואבא אמר שהוא צריך ללכת לאיזה 5 הלוויות . ואז נכנסנו
הביתה וכל השכנים הסתכלו ואפילו הרגשתי קצת חשוב. הדלת היתה
פתוחה ואני שאלתי את אבא אם עוד יש בפנים חיילים והוא אמר שכבר
ל,א ואם כן אז הוא קורע אותם (האמנתי לו!). כשפתחנו את הדלת
היה בדירה ריח קצת מסריח של חירבונים ואוכל מקולקל ואני ידעתי
שאמא תתעצבן כי היא אף פעם לא מרשה שיהיה בלאגן בבית, ואפילו
לא מרשה לי לאכול בחדר.
כשנכסנו פנימה ראינו שכל הבית מבולגן - כל המטבח היה הפוך והיה
מלא אוכל על הרצפה (מזל שסבתא לא ראתה, היא שונאת בזבוז של
אוכל), השטיח בסלון היה מטונף מבוץ והחלון היה שבור. הלכתי
לחדר שהיה הפוך לגמרי ואפילו גיליתי שנעלמו לי כל המשחקי מחשב
השווים.
פתאום שמעתי צעקה מהכוון של האמבטיה, רצתי לשם וראיתי שכל
האמבטיה מלאה בחירבונים של ערבים והכל מטונף, ואבא התחיל לבכות
(בחיים לא ראיתי את אבא בוכה), ואז בגלל אבא גם אמא התחילה
לבכות כי הוא אמר שהוא עדיין משלם משכנתא ושהערבים חיות או
משהו כזה, ואז גם אני בכיתי קצת, כי מה אכפת לי? כולם בוכים
לא? לא רציתי להשאר בבית כי לראות את אבא בוכה עשה לי נורא
עצוב וגם כל הבית ריח של חירבונים. ירדתי למטה והתחלתי לרוץ את
כל ארלוזרוב, עכשיו אני צריך להתאמן חזק אני חייב להתקבל
לגדולים!!!