בעת האחרונה אני הוגה
בעכברוש חמור-סבר ומסורק למשעי
הממהר לעבר כליותיי,
מנסה למצוא את המקום
המשדר למצפוני מסרים מקודדים,
עד שנפרץ הצופן,
ונחילי טרמיטים מזדרזים לכל עבר-
כנמלטים מכתפיו החסונות של הר געש
הרועדות בנסיון מעורר חמלה
לנער מעליהן לבה רותחת
המבעבעת בקול מתכתי משהו
"ברוכים הבאים לגהינם".
וכלל אין מקום לדאגה:
השמש תזרח עלי מחר,
טומן מלכודות של נצחון כליות.
רק חששות קלים מכרסמים:
מה גודל החורים הרצויים
בגבינה הפיתוי?
והגבינה והטרמיטים עכורי השן,
לא יווצר קונפליקט?
יהיה בסדר. יהיה בסדר.
חייב להיות בסדר.
|
