|
בעת האחרונה אני הוגה
בעכברוש חמור-סבר ומסורק למשעי
הממהר לעבר כליותיי,
מנסה למצוא את המקום
המשדר למצפוני מסרים מקודדים,
עד שנפרץ הצופן,
ונחילי טרמיטים מזדרזים לכל עבר-
כנמלטים מכתפיו החסונות של הר געש
הרועדות בנסיון מעורר חמלה
לנער מעליהן לבה רותחת
המבעבעת בקול מתכתי משהו
"ברוכים הבאים לגהינם".
וכלל אין מקום לדאגה:
השמש תזרח עלי מחר,
טומן מלכודות של נצחון כליות.
רק חששות קלים מכרסמים:
מה גודל החורים הרצויים
בגבינה הפיתוי?
והגבינה והטרמיטים עכורי השן,
לא יווצר קונפליקט?
יהיה בסדר. יהיה בסדר.
חייב להיות בסדר.
|
|
|
לשלוף את הלב
מהחזה של מישהו,
ולהראות לו את
הלב פועם, שנייה
לפני שהוא מאבד
את ההכרה, כן,
דיי מגניב, אבל
לא מגניב כמו
לדחוף את היד
שלך לתחת של
מישהו, לתלוש את
התריסריון שלו,
ולהראות לו את
זה, שנייה לפני
שהוא צורח עד
אובדן ההכרה
אני, מראה יוזמה
בכיוון הרפואה |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.