(זה על משחק מו"ד שאני עדיין מנחה , זוהי ההתחלה , לפני שנה
בערך)

היום בו החבורה יצאה למסעה היה יום יפה , קריר מעט. מכיוון
שהייתה זו תקופת הסתיו התעטפו בני החבורה בבגדים מחממים עשויים
בד טוב. הם יצאו משערו הצפוני של כפר שבהם חיו את מרבית חייהם
, או את כל חייהם , כפר בשם אישאד נהא. בני החבורה הספיקו
להכיר טוב אחד את השני בחודשים , אם לא שנים , שבילו יחדיו
בכפר וגילו שבכל אחד מהם קיים היצר לצאת להרפתקאות.

הנזיר שהיה איתם , קוראנול , הוביל אותם דרך מעבה השיחים
הסבוכים שהשתרעו לאורך פרסה וחצי מחוץ לכפר. קוראנול היה גבר
רזה , בנוי להלכה , פלג גופו העליון חסון , בעל מבנה גוף
אתלטי. היה לו שיער ארוך , שחור ולרוב הוא התגלח ולא השאיר
שערה אחת על פניו. הוא לבש את בגדי המסדר שלו שטייל איתם ,
בגדים חומים , די מרופטים מרוב טיולים אך עדיין מחממים ,
תפורים מספר פעמים עקב קרעים למיניהם. אחריו התהלך בכבדות הגמד
, רנדל הכוהן של אל השמש , פלור. היה לו זקן ארוך וחום , כמו
לרוב הגמדים , הוא טיפח את זקנו ולא גזז אותו אי פעם , רק אולי
עיצב אותו במקצת. ברגע סכנה הייתם רואים את רנדל רץ לאחור מעל
ה"מגודלים" בחבורה , כפי שנהג לקרוא להם , אוחז בספרו בבהלה.
זאת מכיוון שלא נמנה על האמיצים בחבורה. הוא היה גבוה יחסית
לשאר הגמדים , אך מבנה גופו לא היה חסון כשלהם מאחר וחי בכפר
אנושי כמה שנים טובות , הוא גם לא היה בכושר... כל זה עמד
להשתנות. רנדל הלך ושרק לו , מנסה להתחמק ממבטו החודרני של
ארמוס (קיצור של אראמוסילווסיאן) , האלף הפייטן שניחן בלשון
ציורית למדי ובכריזמה שלו שעזרה לו להתחמק מ"מצבים מבישים" כפי
שנהג לקרוא להם.ארמוס היה אלף רפה גוף ,שערו הבהיר התבדר ברוח
המערבית הקרירה , בגדיו השחורים צמודים לגופו ועליהם כל מיני
אוצרות נסתרים מעין לא מיומנת. לצידו הלך סולוסטריאן (ובקיצור
סולו) , הסייר האלפי , הוא היה גבוה ויפה מארמוס. הוא לבש
באותו יום את בגדיו הירוקים , עליהם את שריון העור בצבע העלה
שלו , ונעל מגפי בד. עיניו הכחלחלות , העמוקות תרו אחר חיה
כלשהי במקום שהלכה החבורה. מבטו נתקל בסבך הקוצני שיהיה על
החבורה לעבור בקרוב ...
על גבו נשענה קשתו המוכנה-תמיד , מעוצבת בחן יפהפה ... אלפי.
מאחוריהם , אחרון חביב , הלך ת'וק , הברברי בן המחצית (חצי
אורק !) שילוב של אישה אנושית שנאנסה בברוטליות על ידי אורק
פושע. הוא הלך במאסף עם גרזן קטלני ענקי מאיים על חגורתו ,
תלוי , מתנדנד.
הוא גרם לזה להראות כאילו משקלו של הגרזן הוא כעלה העף ברוח...
ת'וק היה חזק במיוחד , שריריו הבולטים נראו למרחוק וכשנכנסו
לקרב והחמה בערה בו לא עמד לו ולו אויב אחד. ת'וק לבש בגדים
קרועים מעט , מוזרים. קשה להאמין שהיו פעם ברי לבישה. ככה
התהלכה לה החבורה עד שעת צהריים שבה עצרו לאכול ....

המשך יבוא (או שלא ;)