קראתי תנ"ך כדי לברוח מכל הצרות,
והצרות רדפו אחריי מבוקר עד ערב,
פתחתי תנ"ך והתחלתי לקרוא:
"הרגב את כל הנביאים בחרב",

התנ"ך מציאות, לא מסמל לי שלמות,
אי אפשר לברוח: "וישאל את נפשו למות",
הוא רודף אחריי, היסטוריה שלא נגמרת,
וכל זה אמונה משונה, אבל לא אמרונה מיותרת,

"כולם חללים הנופלים בחרב", ההיסטוריה כה אכזרית,
התנ"ך בהיסטוריה, בהיסטוריה תנ"ך,
האהבה המקראית,

והאל הוא גדול, הוא כה אכזרי, האמנתי בו פעם,
עזבתי אותו, הוא עזב אותי, סילקתי אותו מביתי,
נמאס הריבים עד אחרית הימים,
שיבואו מהר כי חיי מסתבכים, אך לא נגמרים.