היא הגיעה אליי בחלומות,
הצילה אותי ממנו,
הראיתי אותה בתקוות הגדולות,
הנשמה האבודה,

אבל היא זזה, התרחקה,
היא לא מתקרבת, התנתקה,

אני ראיתי אותה,
בתוך עיגול של אור,
אני אהבתי אותה,
כמו את אמא, במבט לאחור,

וכשהביטה עליי,
לא ראיתי את הצדדים,
השפתיים שלה,
ונשארים עם המבטים,

אבל היא ברחה, לאן היא הלכה,
היא זזה ממני, פשוט נבהלה,
לא ביקשתי יותר מחיבוק,
אבל אז נעלה, הלב נכנס לבקבוק,

ולא נולדה, האישה שתבוא ותוציא אותי,
מחפש אהבה, למה לא כאן, לא פה,
הבנות מסביב, כולן נחמדות,
אבל איבדתי, אהבה שכזאת,

ואחריי הפרידה יותר לא לראות,
ובאהבה שכזאת לא יכולתי לזכות,
ולפני שאמות, מילים אחרונות,
אם מאבדים אותה לא שווה כבר לחיות... ולהיות.