תמיד תהיתי איך אנשים מגיעים למחשבות של התאבדות.
לא הבנתי איך אדם יכול לא לרצות לראות את המחר.
אז הגעתי להבנה. אני יודעת למה אנשים חושבים על זה.
את מאבדת את הרצון לחייך. ככה זה מתחיל.
אחר כך את מאבדת את הרצון שיהיו אנשים מסביבך.
התאבון הולך קצת אחרי זה.
ואז את מוצאת את עצמך על הרצפה הקרה במקלחת.
ממררת בבכי.
מיואשת.
את יוצאת מהמקלחת, מתלבשת.
את לא מזיזה אפילו שריר אחד בפנייך.
שום גיד לא זז.
את מנסה לחשוב על משהו אופטימי.
אבל את לא יכולה.
את מתה.
את אכלת את כל מה שיש לך בפנים.
את הרוסה.

את מרוקנת.

את לא רוצה לקום בכלל או ללכת לישון.
את לא רוצה לחייך ואת לא רוצה לבכות
לא לזעוף ולא כלום.
אני מתה.

מ-ת-ה