שוקלים בכאב נדריי כאובדן השפיות
הודפים כל חיוך וצחוק
האושר זה רק רגעים
מפני שאנו אלו שמעדיפים לשתוק
שוברים את הראש ואוכלים את הלב
כי החופש הרחק,אי שם.
כותבים שירים בצורה הכי יפה
ולא משנה מה בחוץ כי הבפנים תמיד יהיה דם
אוחזים באדמה ונתלים שמיים
בהרגשה שזה לא יגמר
סמל החיים- אומר בערך כלום
רק מחפשים אחרי סימן אחר
יוצרים קשר עם הלא נודע
ושוקעים בחלום שיכל להיות להם
המוחשיות הלכה ואהבה גוברת
אך איך נדע איך להמשיך באמת לחיות?!
הגעגוע הוא הדבר היחיד שנישאר
ומהר אל הקן אנו בורחים
מתבוננים בקבר
והנה, הפרצוף
אז בוכים, נאנחים ושוב בוכים.
לניר גולן ודודו שביט ז"ל
3.9.2001
לעומרי שעל היפה ז"ל
10.10.2001 |