|
שוקלים בכאב נדריי כאובדן השפיות
הודפים כל חיוך וצחוק
האושר זה רק רגעים
מפני שאנו אלו שמעדיפים לשתוק
שוברים את הראש ואוכלים את הלב
כי החופש הרחק,אי שם.
כותבים שירים בצורה הכי יפה
ולא משנה מה בחוץ כי הבפנים תמיד יהיה דם
אוחזים באדמה ונתלים שמיים
בהרגשה שזה לא יגמר
סמל החיים- אומר בערך כלום
רק מחפשים אחרי סימן אחר
יוצרים קשר עם הלא נודע
ושוקעים בחלום שיכל להיות להם
המוחשיות הלכה ואהבה גוברת
אך איך נדע איך להמשיך באמת לחיות?!
הגעגוע הוא הדבר היחיד שנישאר
ומהר אל הקן אנו בורחים
מתבוננים בקבר
והנה, הפרצוף
אז בוכים, נאנחים ושוב בוכים.
לניר גולן ודודו שביט ז"ל
3.9.2001
לעומרי שעל היפה ז"ל
10.10.2001 |
|
|
כצה פעציץ אני
אוצר לך את זה
אני לא יכול
לבטא את האות צ
במקום זה יוצא
לי צ
לך זה נשמע אותו
הדבר אבל אני
אוצר לך דר',
צסתצנת פה בעיה
לא קטנה
צה יהיה
עד צתי אני
אצשיך בכשל
הצעצבן הזה!!!
להב בן-לאדן, בן
של צורר, במהלך
טיפול בכשל
לשוני חריף
(צאוד) |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.