אמא תגידי לאבא שנגמלתי מקפה. אני כבר לא שותה יותר כמו פעם.
הוא יכול להיות גאה בי ולא לפחד שאני אמות מזה יותר, גם לא
הוא, גם לא בושה.

הרופא אמר שיש אנשים שחולים בנטיה הזו להתמכר לכל מני דברים.
גם הסגריות שפעם עישנתי זה קשור למחלתיות הזו.
את יכולה גם את זה לספר לאבא, לפחות שיבין שזה לא שעשיתי לו את
זה דווקא אני פשוט חולה כזה. את יודעת אמא, הרופא גם מאד מאד
היה מבסוט שהפסקתי עם השתיה, אלכוהול אני מתכוון. הוא אמר לי
שיש לי נטיה לשתות יותר ממה שצמא צריך. אז זהו, נשבע לך גם
באלכוהול אני לא נוגע. לא שתיתי קפה ולא אלכוהול כבר עשר
חודשים. תגידי תגידי לאבא.
הרופא אמר שאלכוהול זה בגלל כל המחלתיות הזו וזה אולי בגלל
שאבא לא אהב אותי אף פעם. כלומר, את יודעת, פעם. כן אני יודע
וגם אומר את זה לעצמי שזה לא שהוא לא אוהב אותי, הוא פשוט
דואג. אז זהו תגידי לו שאני יותר בסדר, לא שותה ולא מעשן.
בבקשה אמא תגידי לו שלא ידאג כל כך, אני יודע שאני לא בן בדיוק
כמו שהוא רצה אבל שלא ידאג, כי, אני ממש משתדל.
ואולי פעם אני עוד אחזור, כן, בינתיים אני לא יכול, עוד יש לי
כמה דברים שאני צריך לעשות. אז תגידי לאבא בינתיים דרישת שלום,
אני אוהב מאד, וגם לתקווה נשיקות ממני, אני מקווה שהיא בסדר.
תגידי לה שלא תדאג.
זהו אמא, גם את אל תדאגי, תראי את החיים באור וורוד. את יודעת
כמה זה קשה להיגמל מקפה אחרי ששותים חמש כוסות כל יום. אני ממש
מתאמץ. תגידי לאבא.
אמא. זהו, אני לא יודע פשוט איך לומר לך, אבל אל תדאגי, אני
מכור להירואין. הרופא אומר שזו מחלתיות ושאני לא אשם. אבל אמא
בבקשה אל תספרי לאבא.