חיים שכאלה / מתוך קובץ 'בנקודות הכואבות'

וככה פתאום, "חיים שכאלה" באמצע החיים. כמו ברייקינג ניוז של
הסי אנ אנ. אז מה אם שברתי את העצמות ועוד כמה חלקים בדרך?
ומה אומר לך הקול הבא "אהה אהה אהה אהההה..."
מירי?
לא
דלית? חגית, שלומית...שגית?
נכנע, לא יודע, תפתחו את האור, או שעלי לפתוח את העניים?
רגע הגניחה הזו מוכרת, מי זו לעזאזל, פדיחה לא לזהות ועוד מול
המצלמות... תנו לי עוד רגע וצאו לפרסומות.
זה מוכר, כל החיים שמעתי את הצלילים הללו. כן נכון, הטון היה
תמיד שונה.
קאט
למה?... דווקא מתחיל האקשן.
קאט
אורות במה.
מסכן זה השכן במיטה שליד, עבר ניתוח עם פלטינות שמתרחבות בקיץ
ומתכווצות בחורף.
חושך, מהר.
חיים שכאלה.
"אהה... ביולי לפני חמש שנים הכרת חיילת צעירה, חודשיים אח"כ
טיילתם עם האופנוע בהרי יהודה, שם נפגשתם במקרה עם מישהו
שלימים נהיה סולן להקת "הנשכחים" הצטלמתם יחדיו. היה לך מושג
אז שהדברים יתגלגלו כפי שקרה? אין ספק שהחיים הוליכו אותך
למחוזות נידחים. המשכתם משם לממשית לישון עם גמלים. לוחמי
הסיירת הצעירים שאז עוד לא הכרת אף אחד מהם ניווטו בגבעות
החשוכות את דרכם באחד המבצעים היותר סודיים, אולי משום שנכשל.
הרשה לי לעצור כאן לרגע ולבקש מהבמאי להציג לאורחים את התמונה
הזו. כן זו התמונה שצלמתם אז.
הסולן נישכח בניו יורק, שר במסיבות עבודה בסיליקון וואלי.
אלא, וכאן נגיע לקישור לחייך, שנה אחרי שהשתחררת מהצבא, מעוטר
באות האחרונה במלה עוז, אתה מגלה שהם חיים יחד. הלקה נשכחה
מכולם פרט ממך.
איפה כואב, תראה לקהל.
אתה ממהר להשתקם, פותח בקרירת לימודים, לא יודע ששנתיים אח"כ
תפרוץ מלחמה ויבקשו ממך לשוב לשורות. בשבעים ומה זה חשוב אתה
מסיים את התואר. ונוסע לארצות הברית להשתלמות קצרה. שם אתה
פוגש את מי שעתידה להיות אישתך לימים 'ימימה.'
אפשר שידור חוזר?
שם אתה פוגש את מי שעתידה, מי שעתידה, עתידה
לא תאמין אבל היא כאן איתנו. ביקשנו ממנה לבוא והיא הסכימה.
סיפור מעניין מאותה התקופה שעתיד להצביע על הבאות, מתחיל כבר
חודש לאחר ההיכרות אבל נגמר עכשיו בשל קוצר זמן.
לבסוף המלחמה מצילה אותך ואתם לא נישאים, אתה שב ארצה ומגלה
שזה לא בשבילך. אתה חוזר לצופים משמש כרשג"ד עוד כשנתיים ואז
ממשיך אחורה ומצטרף לגן חובה. בשל בעיות חוזרות עם הריכוז אתה
נשאר להתפלש בארגז החול ושם אתה פוגש אותה. משך שנתיים אתה חי
מאושר מתנדנד על צמיג ישן, לא יודע את נפשך מרוב שמחה עד
שמתחיל הפחד לחלחל. ממה אתה מפחד?

להתעורר יום אחד ולגלות שהיא איננה.

הפחד הולך ומתעצם, אתה מתחיל לרעוד בכל בוקר, מתעורר מזיע,
מסרב לפתוח את העיניים.
תאונת האופנוע היא אולי הדבר שמציל אותך או הורס, את זה נדע
הרבה יותר מאוחר, אולי בתוכנית הבאה. בכל מקרה אתה נהנה מזה
שהיא שוב מופיעה. התמונה של האופנוע תלויה ליד המיטה וממול...
אתה לא חדל מלחשוש שיום אחד תפתח את העיניים ותגלה שהיא
איננה.
לפני שאנחנו מגישים לך את הספר בליווי מחיאות כפיים אולי תפתח
את העיניים, אחרי הכל זו רק תמונה, היא לא תעלם מעצמה וחוץ מזה
היא הרי אמרה לך שאתה יכול לשמור אותה לתמיד.
פתחת עיניים. אתה מתחיל להבריא.