שערה הגולש על כתפיה הנשיות
מזכיר עוד סיפור שנגמר,
שנתיים עברו וזכרון שתקוע
של חשק עז שנשאר.
לנשק את שפתיה
מושלמות כמו המוות
לטעום את טעמן המתוק,
ואיך שמסרב, סכין האהבה
שוב תקוע בליבי כה עמוק.
כנפיים בניתי שאוכל להגיע
אל סף סיפוקך שכה רם,
ואיך שהגעתי ישר שוב נפלתי
אל הסיפור שאף פעם לא תם.
וניסיתי ועמדתי על עקרונותיי
שאמרו לי שאולי יש סיכוי,
אך כנפיי חלשו תחת כובד הנטל
ונשארו רק פיסות בד בלוי.
אם רק אוכל לחשוב או לחלום
על תענוג שלא מסתיים,
אוכל להיות שוב אדם מאושר
ולא רק עוד סתם מדמיין.
אך הפחד חבוי והפחד צועק
לי שזהו הזמן כי אני שוב עוזב,
ואם זה כך אז כמו תמיד אמשיך במסעי
ואוכל רק לכתוב לך שאני אוהב. |
