"טוב תקשיבו לי ותקשיבו לי טוב, חברות קופים, אני רוצה לדעת
איך בדיוק נעלמה הכספת!!"
העכבר היה במצברוח רע היום, חשב בו. הורידו אותו לדרגת סגן
מפקח ועל המשמרת הראשונה נעלמו כל המסמכים הסודיים של דוקטור
לאון.
הוא, גו וצ'ו, היו אמורים לשמור על הכספת שלא תעלם.
"אה ... אדון מוס ... זה קל להסביר" בו גמגם, "אני וגו יצאנו
לאכול משהו וכשחזרנו מצאנו את צ'ו בחדר והכספת לא הייתה. ישר
צילצלנו אלייך. זה כל מה שאני יודע."
"אז למה לא שאלתם את צ'ו מה קרה?!" מוס צווח.
"הוא ... איך אומרים ... לא יכול לדבר" צ'ו היה אילם מלידה.
מוס התרתח והתרוצץ סביב זנבו, כשנרגע פנה לגו ושאל "ואתה, לא
שמעת כלום?"
"לא" ענה לו בו
"לא דיברתי אלייך !! דיברתי לגו !!" הסתובב אליו מוס וחזר
לגו.
"הוא ... חרש" מלמל בו.
"חרש !!" מוס צרח והשתולל שוב. "חרש ואילם !!" הוא התחיל לטפס
על הקירות ולפול מהם. כשנרגע שוב פנה אל בו.
"בו" אמר
"כן?" ענה בו.
"אתה לא רואה עם אישה טיפוסים אתה צריך לשמור ?! אתה לא רואה
שאתה הולך עם חרש ומשאיר אילם שלא יכול לצעוק ולא יכול לדבר,
לשמור על כפת ?! אתה לא רואה מה הולך פה ?!"
"אני עיוור" כנה לו בו.
העכבר השתתק.
"עוור חירש ואילם !! עוור חירש ואילם !! חכו חכו מה שנעשה
איתכם ... חכו חכו ... אני אדאג לכך אישית שתוצאו להורג מחר !!
אל תזוזו ..."

"אז לא ראיתם מי רצח את מוס ?" שאל שוב המפקח דוגי.
"אני ? אני עיוור" ענה לו בו.