בדיוק ביקשו מיוני להישאר לעבוד בלילה במקום מישהו אחר. יש
הופעה של להקה שבאה היישר מארצות-הברית להופעה יחידה בארץ, זו
הייתה הלהקה האהובה עליו אבל, כרגיל, ציית ועבד בלילה לו חיכה
כל-כך הרבה זמן. זה היה לילה רגיל למדי במסעדה בה מלצר, עד
שלפתע הרגיש חום ומחנק, הוא נשם אך לא הרגיש שאויר נכנס
לריאותיו. הוא החל להשתולל ולהפיל את כל הכלים מהשולחנות כשהוא
מנופף בידיו לכל עבר בהיסטריה ולאחר שניות ספורות נפל מחוסר
הכרה על רצפת המסעדה כשכולם מסתכלים עליו בחוסר הבנה. כמה דקות
לאחר מכן התעשת בעל המסעדה והתקשר למלצר אחר, שיבוא להחליף
אותו, ואחר-כך לאמבולנס. המלצר שהגיע, אותו יוני החליף, התרגז
על יוני, "איך הוא מעז, האפס הקטן הזה, לעשות דבר כזה? לחטוף
התקף דווקא היום, ביום של ההופעה?!", וזרק אבן על האמבולנס
המתרחק.
יוני תמיד עשה מה שביקשו ממנו. הוא האמין שצריך להיות טוב
גם לאנשים הרעים אליך, הוא האמין שיוכל לחנך את כל העולם ללכת
בדרכו אבל אפילו את עצמו היה לו קשה לשכנע ופעמים רבות הוא עשה
טובות לאנשים למרות שלא רצה לעשות כן. ולפעמים כשאנשים היו
מתייחסים אליו כמו למסטיק, שהם לעסו ולאחר שפג טעמו הם ירקו
אותו, דרכו עליו, וגירדו אותו בכדי שלא יציק להם, הוא היה
מגייס את מוחו המבריק כדי לתכנן פעולת נקם שתהרוס להם את החיים
בצורה מוחלטת אך תשאיר את חייו ללא שינוי. לאחר שהיה מתכנן
פעולה כזו, הוא הרגיש כמו אדם רשע עם כוח אדיר והוא אהב את
ההרגשה הזו. כשתחושת האופוריה הייתה מתפוגגת הוא היה חוזר
לחייו ללא ביצוע פעולת הנקם הגאונית. ההרגשה שהוא מעל כולם
לדקות ספורות הספיקה לו.
כשיוני הגיע לבית-החולים, הרופא איבחן אצלו התמוטטות עצבים
ושלח אותו לבית-חולים אחר לצורך טיפול פסיכיאטרי, שם פגש את
בני, שהיה נראה לו מופרע למדי אך העריך את העובדה שהלך בעקבות
חלומו, ואת עידו שצרך .L.S.D, הפך לדולפין וכעת הוא בשיקום.
עידו אהב את יוני מהרגע הראשון שראה אותו ולקח אותו תחת חסותו
כשהוא מכיר את בית-החולים טוב למדי. לאחר מספר ימים השתחררו
שניהם ועידו הזמין את יוני לבוא לביתו למפגש עם חברים. יוני
שהרגיש לא נעים סירב אך עידו התעקש ויוני כהרגלו הסכים. כשהגיע
בערב לביתו של עידו, ראה הרבה פנים מוכרות, חלקן לא זיהו אותו
ואלו שכן חייכו אליו בבוז. עידו ביקש שירגיש כמו בבית ונתן לו
מעטפה. "עוד מעט, כשאני אגיד לך, תלקק" הוא אמר, "תתנתק קצת
מהמציאות. אתה צריך את זה". יוני, שתמיד חשש מסיכונים אך רצה
מאוד לנסות, חיכה לפקודתו של עידו. הוא ראה אחרים מתחילים ללקק
והביט בעידו שהנהן בהסכמה. הוא ליקק עד שלא היה דבק על המעטפה,
הרים את ראשו וראה את כולם בדמויות של נחשים ושועלים. ברגע זה
הבין שבמקום לברוח מהמציאות הוא נכנס אליה בצורה חזקה יותר.
הוא הביט בעידו וראה במקומו מלאך ומסביבו הילה. הוא רץ לחדר
האמבטיה והסתכל במראה. הוא השתנה מעכבר לתולעת ולהפך ולא יכל
להאמין כשהוא שוטף את פניו שוב ושוב אך נשאר כלעומת שהיה. הוא
ברח מהבית מלא הטורפים ורץ ברחוב כאשר כולם שועלים או נחשים
מלבד מעט תולעים ועכברים, שהיו מסתתרים בשעות אלו של הלילה.
הוא ידע שעידו היה שליח אבל לא ידע מה עליו לעשות. "האם עלי
להפוך לשועל או לנחש?" חשב בקול רם. לפתע הגיחה מאחוריו חד-קרן
ששאלה, בקול היפה ביותר ששמע מעודו, אם הכל בסדר והוא הביט בה
כשעיניו אדומות וריקות. "אולי אתה יכול לעזור לי?" שאלה והוא
בתקיפות ענה "לא!", מיד שינתה החד-קרן את צורתה לנחש, ולחשה
"אתה לומד מהר" ונעלמה. הוא המשיך לרוץ ברחוב בחוסר אונים עד
שבפתאומיות פגה השפעת הסם וכולם חזרו להיות בני אדם. הוא החל
ללכת, חושב מה עליו לעשות והחליט שהוא יהיה שליח.
כל לילה הוא היה קונה מעטפות, מלקק אחת מהן, מסתובב ברחבי
העיר, כשהוא לבוש בגדים כהים, ונותן מעטפות לכל העכברים
ותולעים שראה. לאחר כמה לילות החליט שזה לא מספיק וקנה אקדח.
וכך הוא היה מסתובב בלילות, נותן מעטפות לתולעים ועכברים והורג
שועלים ונחשים שנקלעו למצב בו הם לבד. כל התולעים והעכברים
ידעו מיהו אך אף לא אחד מהם פצה את פיו כשנשאל לגבי מקרי הרצח
האקראיים לכאורה.
לאחר כמה שבועות הצטרפו ליוני עכברים ותולעים מכל העיר
וניקו אותה מטורפים. יוני עם הזמן פסק להיות שותף פעיל ותיפקד
אך ורק בתור ראש ה"כנופיה", שנותן את המשימות, והוא גם הפסיק
ללקק מעטפות. לאט לאט התרחבה הפעילות גם אל מחוץ לכותלי העיר
ורק מעט תולעים ועכברים ידעו מיהו יוני. לאחר שלא נשארו כמעט
כלל שועלים ונחשים, יוני רצה לטייל בעיר, כשהוא תחת השפעת סם,
ולראות את תוצאות פעולותיו. הוא לקח בידו מעטפה והחל ללקק.
כשסיים ללקק, ירד לרחוב בביטחון עצמי מופרז כמו שלא חש מעולם.
הוא שפשף את עיניו ולא האמין למה שראה. כל העיר הייתה מלאה
בשדונים ואלה הסתכלו עליו ביראה של כבוד. הוא הרגיש כמו בפעם
הראשונה שליקק מעטפה. הוא החל לרוץ מחפש אחר עכברים ותולעים אך
כל שראה הם שדונים ומעט מאוד שועלים ונחשים. הוא נכנס למסעדה
שנקרתה בדרכו ושאל את השדון בדלפק היכן השירותים וזה סימן לו
בכיוון המדרגות. הוא עלה אותן בריצה, פרץ פנימה, והוציא את
השדון, שהיה בשירותים, החוצה. הוא הרים את ראשו למראה, פקח את
עיניו, וראה שטן.