את שביקשתי לסלוח לא ניתן
עת שביקשתי לשכוח נעלם
הייתי שם אתמול, בחנייה של הרובע היהודי, היכן שהישקפנו לנוף
ומבטינו נשקו לעצים. ישבתי לבדי, מידיי פעם עבר שם ג'יפ צבאי
שממנו חייכו אליי חיילים, כמה אירוני הוא חייל מחייך. הקשבתי
לרוח, מעולם לא ידעתי כי מילותיה חכמות ויפות הן, הפנמתי את
טיפות הגשם.
מישהו נגע בכתפי, לא רעדתי, נשארתי זקופה. הרגשתי את מבטו חודר
מבעד לעצמותיי, את ידיו הרטובות מגששות ומחפשות מעצור. לא
עצרתי אותן. ניידת עברה בכביש הירוק, הרגשתי את רגליו מתרככות
ורצות להן הלאה, רציתי שיחזור, רציתי ללכת איתו.
בלילה, שכבתי מתחת לפוך המנומר, הרגשתי איך זורם אור לתוך
עורקיי, והחיים נראו לי ברורים. נרדמתי.
עת שביקשתי לסלוח לא ניתן
את שביקשתי לשכוח נעלם. |
