אם מישהו היה שואל אותי עכשיו  למה אני אוהבת אותך, בטח לא היה
לי מה לענות לו...
פעם, הייתי אומרת כי אתה מדהים, כי אתה זה אני, כי אתה זה אתה,
כי יש לך לב זהב, כי אף פעם לא פגעת בי ועוד איזה מיליון
סיבות..
היום, אני אוהבת אותך כי... התרגלתי.תראה, אתה כבר לא כ"כ
מדהים כמו שהיית. וגם לא כ"כ חלק ממני, למרות שאתה הכל בשבילי.
כבר אין לך לב זהב.. { או אולי הפסקתי להבחין בזה} ו.. כבר
פגעת בי מספיק..
וחוצמזה.. הסיבה העיקרית שאני אוהבת אותך, שנה ו4 חודשים לא
נעלמים ככה סתם.
ניסיתי לשכוח ממך, ניסיתי להתאהב באחר { אבל זה היה לשבוע
בדיוק..}
ולצערי וגם לצערך, אני עדיין { ותמיד?} אוהבת אותך.
אני בכלל אמורה לשנוא אותך. אני בכלל אמורה לכעוס עליך. לא
לדבר איתך...
אבל אנ'לא יכולה. קשה לי בלעדיך. { וקשה לי איתך.}
בקרוב, אתה מתגייס.. יותר קרוב ממה שאני מדמיינת... עוד חודש
ו10 ימים!
אני יודעת שאני אשמע עכשיו רעה, ומגעילה ואחת שלא אוהבת אותך {
כבר סיכמנו שההפך הוא הנכון.. נכון?} אבל אני מאחלת לך לעלות
על איזה מוקש, או שאיזה טנק ידרוס אותך, או לא יודעת.. שמשהו
כבר יהרוג אותך.
ברור לי שאני אבכה כל החיים שלי אח"כ, ושאחיך לא ידבר איתי שוב
לעולם, וגם לא החברים שלך, שלחלקם אני ממש קרובה... { אם אתה
מבין וזוכר על מה אני מדברת...}
אבל תשמע מתוק, ככה שנינו נהיה מאושרים...
אתה תהיה מאושר כי תמות עם הידיעה, שיש מישהי שתמיד תאהב אותך,
וגם כי הצלחת להשיג את כל המטרות שהצבת לעצמך... לקנות אופנוע,
לעשות רשיון על אופנוע כבד, לגרום למספר לא מבוטל של בנות
להתאהב בך וגם להיות איתן. עם כולן.. { חוץ ממני כמובן}
ואני, אני אהיה מאושרת כי לפחות ככה, אני לא אסבול יותר שאני
אראה אותך עם אחרות. כי ככה אתה פשוט לא תהיה עם אחרות. אתה
פשוט לא תהיה.
כי תבין, מה שלא הורג אותך, הורג אותי. וזה לא יכול להימשך
ככה. מצטערת.
זה נשמע מטומטם?...
נסיתי במשך השנה האחרונה להבין אותך. למה אתה לא רוצה אותי.
למה העדפת אותה.. והיא בכלל לא אהבה אותך. רק שיחקה איתך...
סלחתי לך על טעויות {והיו הרבה...} אהבתי אותך, כשהרגשת שאף
אחד אחר לא אוהב אותך.
אין לך מושג איך אני מרגישה עכשיו... מטומטמת, מפגרת,
מושפלת... ואלו רק המילים שמתחילות באות מ'... אתה בטח לא רוצה
שאני אמשיך נכון?
תראה, אני לא באה להאשים אותך בזה שאתה לא רוצה אותי.. לקחתי
בחשבון שככה זה יהיה, אני באה להאשים אותך בכל היחס שלך אליי.
רוצה לדעת את האמת.. אני לא רוצה להאשים אותך בכלום.. רק לגרום
לך להרגיש קצת רע... { כמו שאתה גורם לי להרגיש} שלא יהיה לך
ספק יקירי, הכל בגללך.
אני בת 17 , אני אמורה לשמוח, להתלהב, לעשות שטויות, להכיר
בנים במסיבה, ולמחרת לא לזכור איך קוראים להם בכלל. ובמקום
לעשות את כל זה... אני כל הזמן חושבת עליך, בוכה בגללך.. ואתה
לא מבין או משחק אותה לא מבין, מה שהייתי פעם, הבחורה החייכנית
שכ"כ הייתה קרובה אליך, שהייתה הידידה הכי טובה שלך, לא תחזור
לעולם.. והיא דווקא רוצה לחזור לחיים שהיו לה לפניך.. והיא לא
יכולה.
איך אתה לא מתבייש..?!... לגרום לאנשים להתאהב בך, ואח"כ לעשות
להם שיעור קטן ב"אהבה"...
כבר שנה ו4 חודשים לא עלה לי חיוך אמיתי על הפנים.
וגם זה כמו כל השאר בגללך.
אבל גם על זה, כמו על שאר הדברים סלחתי לך.
אמרת.. שחשוב לך שנישאר ידידים.
עכשיו תחשוב טוב.. מה אתה יודע עליי בתקופה זו של חיינו?
אתה יודע מי אני?
אמרת ... שהתרחקנו. בטח שהתרחקנו.. לא דיברנו 3 חודשים.. איך
אתה מצפה שנתקרב שוב? בעזרת רוח הקודש? מה אתה עושה בשביל
שנתקרב שוב? לדעתי, פשוט כ-ל-ו-ם.
שאלתי אותך מה אתה מעדיף.. לנתק קשר, או להמשיך מהנקודה
שהפסקנו בה אז... אמרת שאתה לא יודע.. { גם כן, יופי של
תשובה.. אדיוט!}
החבר'ה כל הזמן אומרים שאתה לא שווה את זה.. ואני לא מספיק
חכמה בשביל להקשיב להם. אני מגנה עליך {כמו מטומטמת כבר
אמרתי..?} אני לא נותנת להם להגיד עלייך מילה רעה. ואתה.. בא
וצוחק לי בפנים. כל פעם גורם לי להאמין בזה שאתה לא שווה את
זה.
ואח"כ בלי שאתה שם לב, אתה אומר איזה משהו מתוק כזה.. משהו כזה
שיוצא לך מהלב או משהו, ואני שוכחת את כל מה שחשבתי קודם.
וככה זה חוזר על עצמו.. אבל אף פעם לא מפסיקה לאהוב אותך.
אולי תשחרר אותי כבר?... תעזור לי לשכוח ממך?... אתה מוכן בפעם
ה1 בחיים שלך לעשות משהו בשבילי??
תבין ילד, אתה השתנת לי מול העיניים. אני לא אוהבת מה שנהיית.
התאהבתי בך, כי היית מה שהיית פעם.. עכשיו, אין לי שום סיבה
לאהוב אותך יותר.. {אבל אני אוהבת}... נהיית בנאדם שאני לא
מכירה.. ומישהו שאני לא מכירה, אני לא יכולה לאהוב... { חוץ
ממך..}
תעשה לי טובה, תחזור לעצמך. אני לא יכולה לראות אותך ככה יותר.
וגם לא לראות את עצמי ככה יותר.


כנראה, שהוא אף פעם לא יידע על המכתב הזה. אבל זאת הפעם
הראשונה, שאמרתי הכל, בלי לחפש מילים יפות... אולי אם הוא ייתן
לי סיבה מספיק טובה פעם, אני אספר לו שכתבתי לו כזה דבר, אבל
הוא אף פעם לא יקרא את זה.. למה הוא לא מבין שאני אוהבת
אותו?
ד"א.. אני לא באמת רוצה שהוא ימות.. כי אני לא יכולה לוותר
עליו כ"כ מהר. אם יקרה לו משהו... אני לא אסלח לעצמי אף פעם..