|
אני נהנה לחיות הוויה מצערת זו.
פרצופי שטנה בולעים אותי מכל עבר
לשונות ערלות בחך דביק מתגלגלות בלוע בולע בלע בולע בלע
כל יום אני מאבד איבר ועוד איבר
דומני שהמוות מפתני בלחישה "בוא אליי, בוא, ילדי היקר!"
שואל עצמי את אני מהי אמנות נעלה ואין בידי תשובה
לו יודע הייתי התשובה ודאי לא הייתי חושק ביצירה
מה מעטים הם הללו שיודעים מה תשוש אנוכי
מה מעטים הם הללו שיודעים נסתרי נפשי
בדרך כלל כל שזוכה אני לו זה זלזול ובוז
הלוואי ואמצא דבר-מה שיצדיק
שיצדיק אשמתי
או לפחות ייסורי האשמה
מי ייתן ואדע לאשורה שאומנותי נחותה
|
|
|
על מי אתה מסתכל
? סובב, סובב
ת'ראש !
איך אתה היית
מרגיש אם כולם
היו מסתכלים
עליך, מגחכים
ומצחקקים ?
אז מה אם אני
צהוב ומרובע, גם
אני איש...
לפחות זה מה
שאמא אומרת. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.