|
בגדיי נוסכים עליי אווירת אבל
ארשת פניי יגון קודר
דוחקתני הליכתי לשולי המדרכה
יימתק העשב שבפיך - רוזן המוות העירה הגיע
הסוסים רתם לעגלה ומיהר-מיהר לכאן בחופזה
מוטט הוא עליי מיתה ממארת - מיתה אהובה!
מיתה שתלטפני כמו הייתי גוזל רך ונחשוליה יציפוני חדווה צוהלת
הו, מה רב החסד שעימה תביא עימה המיתה המבורכה
אנחת רווחה אל מול ידיעת ודאות מותי הקרב
ייחר גרוני בבואה של הגאולה ללפות צווארי
נשימה מיותרת אחרונה וחסל
ודבר אינו מדכדכני יותר מהיות לי ידוע
שגם לאחר מותי העולם על צירו ימשיך לנוע |
|
|
איפה הבנאדם?
הוא אמר שהוא
יבוא עוד רבע
שעה עם חמישים
גרם, מאנצי'יז
שיעשו לי
מאנצ'יז, ונבחרת
הכדורגל של
ארגנטינה. והם
מבינים בבשר,
הארגנטינאים.
(מתוך "חוויות
מהמונדיאל" מאת
שרלי נבלו, קצב
ומשורר עירוני,
בן דוד של
טריפו, זה
מהקולנוע? כאן
בשביל להראות
לכם שגם בשר זו
אמנות). |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.