איציק בנבנג'י מתנהג כאילו לא היה זה אך הלילה
שפקדני בחלומי והתרוצץ-ריחף כשדון זדוני מעל ראשי
מנוחתי הטריד במיני מועקות ארציות כגון בצע וסקס
ועוד הרבה עניינים-של-החיים שלא יאה אודותם לספר..

וגם נעמי לוינסקי יודעת
שהיא שותפה-מלאה לפנטזיות-סוטות שלי
ולכן מבט-רך-שלי המבקש לחדור לנבכי נשמתה
(ודרך-שם בתקווה, בהמשך לחדור לתוכה)
כלל וכלל איננו תמים בעיניה...

בוקה ומבולקה, בוקה ומובלקה!

הפואטיקה של רובי-ויטנברג:

היא פואטיקת הלב היגע -
היא פואטיקת נדכאי-גזירות-ים-סוף!

וכל כך נעים להתכרבל איתה ביחד מתחת לשמיכה
עור גופה כה חם - אף יותר מגופה של השונמית!
ונשימתה אינה מהבילה - מה טוב! עב פסגות מדיף פיה - מתקתק!

היא פואטיקה שטוב לקנות איתה מצרכים-בסיסיים במכולת
היא פואטיקה שטוב לעשות איתה ביזנס בוול-סטריט

היא פואטיקה עזובה

חדל.
העלה זכרון אהוב ומקווה אני שימתק בעינכם (כטוב-בעינכם)

אגד אגיד איך עם רד הליל בקרחת יער רדוף המיות ינשופים
עדת דימונים שובבים קיפצצה מעץ לעץ - והלא לא עצי קוקוס אלה!
ופרצופים טרוליים מלעיגים טרוניה ילדותית החוו זה כלפי זה
ואני חשבתי: לומי לומי לומי לומי
מי ייתן ושר היער יחרץ להיפגש פה היום עם רובי

ונגלגל דיון נלבב ומפולמס אודות החיים-סתם והחיים-של-ממש
וסעודה דשנה לאור ירח קיבתנו תסיח ותדיח
ולאחר מכן יתקינני על מזבח מוזהב משל היה סרקופג רומי
מעוטר בחזיון דמותו הנלהבת של ארס עת הוא משגל
את אפרודיטה הנלבבת לקול מצהלות האלים
המשתהים-קמעה ושוב חגים את המשתגלים הנבוכים
ואחרד מעט למראה המזבח - כי דם קודמי טרם יבש על דפנותיו
אולם לא לאורך ימים הרבה להתמסר לרגשותיי ירשני השר
יען כי צווארי ימלוק בנחת סטואית בלא להקדים הגה
ונשמתי תילקח בדיוק להיכן שנלקחה זו של וולפנג-פון-גיתה.