בהמולת הרחוב נבלעת המולת רחשי הלב
מערבולת ההמון מחרישה מערבולת הנפש
שאון הלמות הלב הולם בשאון הלמות הלב
הו, מתמזגים הבקרים עם האפילה במין הרמוניה מופלאה שכזו
ואט-אט מתפשטת בהכרתי הידיעה האפלולית -
מה מופלא הוא האדם שללא טעם ותוחלת נוע ינוע!
שהלא לכל ידוע כי לנצח לא ניתן, אלא רק לספוג עוד תבוסה ניצחת
כזאת שתותיר נפשנו דוויה לנצח ותקמול חיי שאיפות נצח
וגם ידוע לכל בר-דעת כי לחינם שפתנו נסדקת
בכל פעם שאנו על כבודנו מוחלים
ובידו של פעוט הערך אנו משימים שרביט המלוכה
וכדי-כך מפלסים דרכו לכס המלוכה
שהלא הלה אשר ויתר פעם אחת על הגשמת הנשגב
לעולם יוותר על כל אשר עלול להקנות טעם לחייו
התעלו, חברים - התעלו!
הבליגו על כל יצר נקלה -
כי אז, ורק אז, שפתי לא תהא לכם לזרא!
אוויר פסגות יספגו ריאותינו כטוב-ליבה של האלה מוזה
לא יהא זה המדע שימאיס נחיתות גופנו על רוחנו הנעלה
(המדע: גולם מעשה ידי-אדם, שוכן במעבה האדמה, בן-בלי-בית)
שהלא רק את הטבוע מראש יכול המדע לחשוף
וגזירתו אחת: להיות משועבד לשרירותיות חוקי טבע
ורק מכוח ההסכמה ממשיך להתקיים קיום מלאכותי שכזה..
והלא אימרו לי בריות טובות: היש איוולת גדולה מזו?
לעוד 94 שירים מיותרים אניח לשרוץ על הלובן התם
על גבי דפים מזוהמים מקיא, שתן ורוק
ונתחי-חיים-מדממים יילעסו בשקיקה
בטרם אשקוט לתמיד - ואי-אז יהא העונג כה גדול! |