חושך בהיתי בתקרה, אך , עדיין, חושך.....
פסים בהירים על התקרה בצבעי פנסי הרחוב , רעש ממרחק ההולך
ומתקרב, רעש עמום, ולפתע, פסים נוספים על הקיר, אך, בהירים
יותר - ארבעה, חמישה, שישה פסים מטיילים על הקיר, על התקרה, על
הקיר שממול, שישה, חמישה, ארבעה ונעלם ושוב על הקיר - ארבעה,
חמישה שישה פסים והפעם אדומים על התקרה, על הקיר שממול - שישה,
חמישה, ארבעה ונעלם ואתם גם הרעש, מנוע דיזל, בודאי מונית.
נהימת חתול וצעדים, עצירה, רשרוש מפתחות וחריקה של דלת, צעדים,
טריקה.

השקט מתגבר וככל שמתעצם הולך וגובר שאון הצרצרים ונשימות
עדינות הכאילו לוחשות לאוזני, הפסקה בנשימות, תזוזה מלווה ברעש
קפיצים ולקיחת השמיכה, המשך הנשימות רק שעכשיו קריר יותר, גם
במקומות מוצנעים.

כבר שעתיים, שעתיים לערך, במצב סטטי זה ללא שינוי, שחזורים
ותהיות, הכל פה, כאן ועכשיו, הכל מקוטלג, רשום ונכנס למאגר.

סימנים ראשונים של אור כחלחל עדין של בוקר מציף את החדר
באיטיות של פסיכופט-חוצפן, רעש משאית, עצירה ושחרור לחץ, טריקת
דלת וצעדים, מכוניות ראשונות ממרחקים והזמן אוזל, העייפות
שוטפת אותי אך המוח לא נותן מנוח, הקושיה גדולה כנראה,
מהתשובה.
לחץ ומועקה מחלחלים בלחץ דמי, מבט ימינה- שיער חום-בהיר וחלק
המתמשך והופך לצורה נפרדת של מה שהיה לפני מספר שעות השלמה
לשלם, זיכרון התחושות הטרי מטעין את גופי שוב.  יד כמעט
ונשלחת, חרטה, היד חוזרת למקומה לבל להעיר.  מנסה שוב, בכל
הריכוז ומשאבי הזיכרון, כלום, לעזאזל, איך קוראים לה?