להשתין רצה הקט, רק להשתין, לא יותר, להשתחרר מעול השלפוחית,
הלחץ המדגדג בחלציים ומהנשימות הקצובות-קצרות, רגליו רקעו קלות
כשהלחץ התגבר, עיניו שוטטו בחוסר ריכוז בחלל החדר, ידיו מצאו
מקום בין רגליו וכתפיו שמוטות מטה, אך , השיעור נמשך, הרים יד
אחת במאמץ רב על מנת לקבל תשומת לב ראויה, קריאת הסיפור נמשכה
כאשר סימנה המורה בביטול.
תזוזת רגליו החריפו , החליף ידים והרים יד שמאל, והרים אותה
גבוה יותר כשיד ימין אוחזת חזק ב"שיבר".
בעודה הופכת דף הרימה ראשה קלות, הביטה בו קצרות והחזירה ראשה
לדף כאילו בלי משים.
ראשו הורד מטה בהבעת סבל כשנקש ראשו בשולחן, החליף ידים והצבעו
המורה זזה בעצבנות.  הלחץ התגבר ועמו כאב החליף את הדגדוג,
יבבות קלושות נשמעו מגרונו, מספר ראשים סובבו לכיוונו בצחקוקים
קלים.  
כעת אחז ,כבר, בשתי ידיו בברז, פניו אל הלוח, מבט של מתחנן על
נפשו בהטיית ראש לכתף שמאל, ורידי הצוואר כאילו ויצאו תחת שכבת
העור המתכווץ והולך בעוד השרירים נמתחים, כל רגע נמשך כנצח
בשאול, רגליו פרפרו ועגלי זיעה ניגרו מראשו.
קמה המורה מכיסאה, סגרה הספר בתזמון מושלם עם הצלצול ויצאה מן
הכתה, רעש מילא את חלל האיזור, צעקות ילדים, רעש נקישות עקבים
על מסדרונות אבן, טריקת דלתות ויבבה אחת, יבבה של ילד עם ראש
מורכן, ידים לצידי גופו, רגליו בפיסוק קל ושלולית תחת כיסאו.