בהתחלה הכל היה טוב...
לאט לאט הכרתי אותך ורק הוקסמתי ממך יותר ויותר
כ"כ נהנתי לדבר איתך
היינו יושבים שעות ומדברים באייסיקיו, עד שכבר היה מאוחר והיה
כבר בית-ספר
והיה צריך להתארגן
הכל נראה לי כ"כ טוב אז
ואז הגיעה התקופה שהתאבהבתי בך...
ובהתחלה חשבתי שכן יש סיכוי, הכימיה ביננו באמת הייתה נהדרת
והיה לנו כיף ביחד
והתקרבנו, והכרתי את החברים שלך שיותר מאוחר נהפכו גם לחברים
שלי
באותה שיחה שהייתה לנו, שגיליתי לך שיש לי רגשות כלפייך ואמרת
לי שזה לא הדדי
היה לי כ"כ רע אבל אתה היית כ"כ נחמד ומבין וזה עשה לי טוב
ופשוט קיבלתי את זה בשקט ולא הזכרתי יותר את הנושא
עם הזמן ממש התקרבנו והקשר היהי פשוט נהדר
ואז חל השינוי... אני לא בטוחה מה קה לך בדיוק אבל פתאום הפכת
לבן אדם אחר, בן אדם מגעיל ובן אדם רע ופגעת בי כ"כ בצורה שאני
אף-פעם לא אשכח... הדברים שאמרת לי...התייחסת אליי כאילו אני
כלום, פחות מכלום, דיברת אליי כ"כ מגעיל, אמרת שאני לא מכירה
אותך בכלל ואמרת דברים כ"כ פוגעים... אני זוכרת את הבוקר ההוא
... כ"כ נפגעתי ממך... התקשרתי לחברה שלי ופשוט בכיתי לה
בטלפון
והיא אמרה לי, היא אמרה שאתה לא שווה את זה, שאתה מתנהג אליי
חרא וזה לא מגיע לי, היא אמרה לי למחוק אותך מהרשימת איסיקיו
שלי אבל לא יכולתי, פשוט לא... ולא בגלל שאהבתי אותך, טוב אולי
גם בגלל זה אבל לא רק... זה היה כי אתה הידיד הכי טוב שלי ואתה
חלק מאוד חשוב בחיים שלי...
אני זוכרת שדיברנו והכל היה בסדר...אתה עדיין התנהגת מוזר, אבל
סלחתי לך, לא יכולתי שלא...ואז זה שוב קרה ושוב היית מגעיל
והרבה יותר מהפעם הקודמת ולא יכולתי להחזיק את זה יותר בפנים
ואמרתי לך, אמרתי לך את כל הדברים הרעים שחשבתי עלייך, ופגעתי
בך...
דבר שאח"כ הצטערתי עליו מאוד, למרות שזה הגיע לך...
ובמשך חודש לא דיברנו...זה היה אחד מהחודשים הקשים... ובהתחלה
חשבתי שזה בגללי אולי.. אבל אז הבנתי שזה, זה אתה, השתנת,
נהיית בן אדם אחר...עובדה שרבת עם אחד החברים הכי טובים שלך על
כלום ובכלל לא היה לך אכפת... אחרי חודש לא יכולתי יותר
והתקשרתי אלייך וביקשתי שניפגש, כ"כ פחדתי שתנתק לי, שתקלל
אותי, שתגיד שאתה לא רוצה לדבר איתי, אבל דווקא היית נחמד.
נפגשנו, השיחה היית מאוד מוזרה כל השיחה היית אדיש והתנהגת
כאילו בכלל לא אכפת לך מהקשר שלנו, כאילו לא אכפת לך שהיינו
בנתק. ואני כמו מפגרת, אחרי כל הדברים הפוגעים שאמרת לי אמרתי
שאני סולחת לך אפילו בלי שתבקש סליחה, ואז שאלת אותי "למה כולם
סולחים לי?" ואני עניתי "כי אתה חשוב לנו"
ולאט לאט היחסים חזרו למסלולם ואתה חזרת להיות אתה שהכרתי אז,
חזרת להיות טוב, חזרת להיות מקסים...
והיו בתקופה הזאת עליות ומורדות ועליה ענקית לקראת הנסיעה
לחו"ל...היינו כ"כ קרובים וזה היה כ"כ כיף הינו מלא יחד,
צחקנו, דיברנו, בילינו... ואז חו"ל. מלא חבר'ה יחד מסתובבים
בעיר זרה, מרגישים כמו בבית, זה היה ממש כיף:)
ואז חזרנו הבייתה, ומאז פשוט התרחקנו ושוב חזרת להיות רע
ומגעיל... ושוב חשבתי אולי אני עשיתי משהו לא בסדר, אבל כשהחבר
הכי טוב שלך סיפר שלא התקשרת אליו כששמעת שהיה ליד הבסיס שלו
פיגוע ובגלל ששמעת שההרוגות היו בנות ולא תרחת להתקשר לשאול אם
הוא בסדר ואלי הוא נפצע, הבנתי שחזרת להיות אותו אידיוט. אותו
אידיט שאדיש לכולם ולא אכפת לו מכלום חוץ מעצמו ולא שם לב איך
הוא פוגע באנשים שאוהבים אותו ואכפת להם ממנו...  
וזה מוזר ויותר מוזר היה כשסיפרו לי שאמרת לחבר שלך שרע לך שיש
ביינו נתק, אז כשפגעת בי, ואמרת לו שאתה רוצה נחזור להיות
קרובים כמו פעם ואמרת לחברה שלי שאנחנו חברים טובים, אז היית
מסוגל להגיד לי שנאי אל מכירה אותך ולהתנג כ"כ באדישות בשיחה
ההיא כשכן היה אכפת לך???
אני כותבת את המכתב הזה, אבל אני לא אראה לך אותו אף פעם, כי
הרי אתה תכעס עליי, ואני כמו מפגרת מפחדת מזה, מזה שילד מפגר
שמתנהג כמו אידיוט ולא מעריך את האנשים סביבו יכעס
עליי...וחברה שלי אמרה לי שאני סתם יפגע ואני יודעת שזה מה
שיקרה, ושבזמן הקרוב אני אפגע ממך כ"כ הרבה...אבל אני לא יכולה
לנתק אותך מהחיים שלי
לפחות לא עכשיו, כי אתה כ"כ חשוב לי, ואני לא יכולה לחשוב על
החיים שלי בלעדייך, ובאמת שזה לא בגלל שנאי אוהבת אותך (בצורה
רומנטית) כי אני לא. אני אוהבת אותך בתור בן אדם, בן אדם שכרגע
מתנהג כמו חמור... ועכשיו זאת תקופת החמור ואני אפגע ממך אבל
אני לא ינתק את הקשר...אין לי מושג למה..אבל ככה זה...
וחבל...
ואני מקווה שיום אחד אתה תבין לבד שאתה לא בסדר
ותפסיק להיות אידיוט
ותקלוט איך אתה פוגע באנשים שאוהבים אותך
כי בתכלס, כשהיה לך חרא ורע הם תמיד היו שם בשבילך...