"אל תשאל מה המדינה עשתה עבורי, שאל: מה אני יכול לעשות למען
המדינה." (ג'.פ.קנדי)
עמי אומר שעתידנו תלוי בנו.
אני זוכר איך רק לפני שנתיים הייתי שמיניסט ואני חייב להתוודות
שכשנתקלתי במשפט הידוע של קנדי הועלה גיחוך על שפתיי, ופעם
כשאיזה מורה רצה שנכתוב על נושא זה חיבור פרצנו כולנו בצחוק
גרוטסקי. מה זה השטויות האלו?! מה לי ולזה?! הרי ידוע לכל, כל
אחד פועל לטובתו ותו לא!
רק עמי הראה כפני נעלב.
לאחר מכן, כשהסבירו לי מי זה היה קנדי, הוכיתי תדהמה, בהלה
אחזתני.
שנשיא אמריקה יגיד כזה דבר?! כאילו, אמריקה?! הרי כולנו
רוצים להגיע לאמריקה- ארץ ההזדמנויות, האידיאל הנשגב הוא להיות
כמו אמריקה...
אני נזכר שכשהייתי יותר קטן והלכתי לפעולות של בני עקיבא
(מטופש כשלעצמו) אז המדריך המתלהב טען שבדמוקרטיה הפרט מרכיב
את המדינה והפרטים יקבעו את אופייה, ומה טוב שבניגוד לפשיזם
המדינה צריכה לשרת את אנשיה, ואז בחצי אוזן שמעתי אותו מדקלם
"אבל", כשהוא מתעכב על הבהרותיו, "אל לנו לשכוח שקודם כל עלינו
לתת מעצמנו, כל אחד בונה את הכלל, אנו צריכים להרגיש את זה יום
יום, להאדיר את עם ישראל, אולי דבריי סתומים אז אסביר... כל
אחד יכול לתרום, גם אתם אע"פ שאתם קטנים, תהיו מוסריים, תהיו
אכפתיים, תעשו מעשים קטנים, טיפין טיפין אבל אתם תעשו רבות
למען המדינה, למען עמנו". והוא המשיך והמשיך, אני זוכר איך
ביטלתי את דבריו בהינף יד ובחנתי בתשומת לב את הילדה החמודה
שלשמה בכלל הגעתי לשם, כמו כולם.
כשבגרתי והפכתי לשמיניסט אז איזה מורה אמר שבתור גדולים נוכל
לעשות יותר למען עמנו ונוכל לתרום הרבה בצבא.
כן, פעם עוד היינו חושבים על צבא..., לא פעם דנתי בכך עם חבריי
- על עתידנו המעורטל מדים.
ראובן,מלך הכיתה, תכנן איך יראה לקב"ן את התיבה בה הוא מחזיק
את הנמלים שלו. ושמעון סיפר סיפורי גבורה איך ניסה כל דרך
אפשרית להוריד פרופיל.
כל אחד חשב איך הוא יעשה "בוחטה" של כסף ואיך הוא "לא שם פס"
על המדינה שלא נותנת לו שום דבר ואיך הוא "ידפוק" את צה"ל, ואז
כשתהייה לו הזדמנות הוא יטוס לארץ ההזדמנויות.
רק עמי ה"מתפלצף" הזה שהיינו מתעמרים בו היה צועק בקולי קולות
כמו תרנגול הודו שחוט שכל אחד בונה את עם ישראל ואם אחד ישתמט
מהצבא ועוד אחד ועוד אחד אזי לא תהייה לנו הגנה ושכל אחד צריך
להציב את עצמו בתור כל אחד אחר בעם, כך הוא טען.
כשצחקנו עליו הוא כבש עיניו בקרקע ולחש שמה שאנו יכולים לתת
למדינה ממשיך גם אחרי הצבא- באזרחות, אנו צריכים לפעול לצמיתות
למען כלל אחיינו ולא נחייה בניהיליזם ונמוגר, נכחד כעוזניות
בנגב אשר הכחדנו במו ידנו. ומה אתם עושים? אפילו לצבא לא רוצים
ללכת...
ואז ראובן הכניס לו סטירה.
בצבא "דפקו" אותי, כמו "פראייר" הלכתי לשרת בקרבי, ועמי היה
ביחידה שלי.
הוא תמיד התלונן למה חסרים אנשים ביחידה ולמה לא מסתערים איתו
בתקריות ירי.
אני זוכר את אותו הקרב בו עמי נפל. היינו במארב וכשירו עלינו
רק עמי רץ קדימה בדהרה, אנחנו ניסינו לתפוס מחסה.
הצצתי לרגע על הנעשה וראיתי ש"תקעו" בעמי צרור ,לאחר שוידאתי
שהסכנה אכן נמוגה קרבתי אליו והוא, על ערש דווי, אחז בדש
חולצתי, הסתכל לי בעיניים ולחש לי כי המדינה מתפוררת לנו בין
הידיים ושעליי לעשות משהו, הוא ציווה אותי להעביר את זה הלאה,
נשבעתי לו שכך אעשה ובו ברגע הוא נפח את נשמתו.
הוא באמת היה בחור טוב, רצה לעזור לכולם, היה עוף מוזר כזה...
עמי השביע אותי שאני "אעביר את זה הלאה", אז לא הבנתי את
המשמעות של שבועה, היום אני כבר מבין שהייתי צריך לשמור על
רוחו כבבת עיניי. אך היום אני לא יודע למי אני אמור להעביר את
זה הלאה.
לכן אני כותב את המכתב הזה, אני כותב לך ממצולות הים.
אני מניח שאתה לא מן אחיי, אז תדע שאדם אחד לפני מותו לא שכח,
הוא היה זן נדיר שעוד למד היסטוריה, שעוד קרא את הכתובת על
הקיר, אדם זה ידע את זה והוא בטח היה רוצה שגם אתה תדע את זה.
ותדע שחי באדמה הנושקת לים שלנו עם, עם שנכחד.
לאדם הזה קראו עמי, לעם הזה קראו עמ"י.
לפני יומיים קיבלתי מכתב בבקבוק, הוא היה מחברי ראובן, נו זה
עם הנמלים. הוא שרד, הוא טס לאמריקה - הקב"ן הבין ללבו. הוא
אפילו הספיק קצת להתעשר.
אבל אם זיק של תקווה מתעורר בלבך אינך אלא טועה.
במכתב היה כתוב באותיות של קידוש לבנה שבעולם שוררת כעת
האנוכיות, הרשעות - חושך לגויים, כך היה כתוב, זאת דיברתי.
ואם העלית בדמיונך שעמי (עמ"י) העמיד לו יורשים שוב טעות נפלה
בידך, ראובן כתב לי שרודפים את היהודונים מאז שעראפת השתלט על
פלסטין המורחבת וכי הוא כבר שומע את שקשוקי הרכבת.
אם כל אחד את טובתו דרש מוטב היה שידרוש את טובת עמ"י - שזאת
גם טובתו, טובת נשמתו.
חבל שלא הקשבנו
לקנדי.
אני כותב לך
מכאן
ממעקי הים |
