אין זה ניחוח בוא האביב
כי עטך נובע כמעיין המתגבר.
ראה, שלג יורד מסביב
ואילו שיר הלל הולך ונשתבר.
הנך חכלילי עיניים,
ולא מזה ולא מזה.
לומד לא לומד,
כחוש ורזה,
החוכך בדעתו, הקובע מסמרות בכסאו
קום והתהלך, דרוש שלום ציון.
עודך בדד?!
אוי, שלג דאשתקד...
ההנחת עטך?
ידידי המלומד
צא, צא ולמד.
ומשנן: "דברים גדולים נסנים לאט".
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|