חשבון נפש.                                                  
    19/12/94            
קבלתי דבר, חשקתי בו הרבה.
רציתי לשמוח, לא יצא דבר.
השגתי השג, ששאפתי לו מזמן.
לא הרגשתי עילוי, לא שמחתי בכלל.

ישבתי בחושך, חשבתי על חיי.
הרגשתי מן דחף, שלא השגתי די.
ואולי רק אולי, דחקתי בעצמי.
וכל מה שיש לי, שווה כמו זהב.

לפתע פרץ לי, זרם של דמעות,
ששתף כמו נהר את כל המחשבות.
הרגשתי סוף סוף תחושה של דרור.
היטהרתי, התרוקנתי, וראיתי שוב האור.

עכשיו אני יודעת, יודעת בבטחה,
שהכל מתחיל בראש, ולא בהבטחה.
צריכה אני להשלים, עם עצמי.
כי כזאת אני, זה הטוב שבתוכי.