ולבני הבכור קראתי קיץ.
כי הביא לי אור וחום, חופש ואהבה, חגיגה ושמחה. ותאווה. תאוות
הנדודים. הרצון לכבוש פסגות נישאות, לראות נופים עוצרי נשימה
ולהרגיש את הרוח המוכרת שוב מכה בעורפי. קראתי לו קיץ, כי הביא
לי את הנדודים.

ולבני השני קראתי כינור.
כי הביא לחיי ניגוני אהבה מתמשכים וצחוק פעמונים מתגלגל.
כי פרט על מיתרי לבי ומצא לו בית בשיר חיי.אך יותר מכל הביא לי
את המוסיקה. רטט עז עובר בגופי כשאני מגלה פעם בפעם את מנגינת
החים הזורמת בעורקיו. קראתי לו כינור, כי הביא לי את הניגון.

ולבני השלישי קראתי ים.
כי גלים של אושר הביא לתוכי. סערות אהבה שטף אותי וגאות ושפל
של עונג הביא אליי בזרמיו האימתניים. הוא נתן לי את המים -
מראות עד לעתיד ולעבר. קראתי לו ים, כי הסעיר עולמי כסערה
באוקיינוס.

ולבתי, לבתי האהובה קראתי אש.
כי הציתה בתוכי את אש הילדות, אש האהבה, אש היצירה. דליקות של
אהבה משתוללות בתוכי בזכות בתי האדומה. חוכמה, צחוק ואהבה חמה
חמה - כמו אש החיים העוטפת את הרך הנולד. קראתי לה אש, כי את
אש היצירה שבתוכי החזיקה דולקת. ולא תכבה לעולם.