ורוניקה ד. דיי / כשאת מדברת... |
ואני כמעט ולא יכול להקשיב לך,
כי זה כואב מידי.
כשאני עונה לך אני מתנצל.
אני לא בטוח על מה ולמה,
אבל ככה זה יוצא.
רק כשאת שותקת אני סוף סוף קולט,
שכל מה שאת מנסה לעשות
זה להתנצל- ואני נרגע.
כי אולי מתחת למעטה המנוכר
את יודעת שאני אוהב אותך,
ובפנים בלב, גם את בוכה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|