לא מזמן,
לפני כמה שנים,
על ראשי גדל פלאים,
שער סבוך כיער קוצים.

לאחר כמה ימים,
כשחיפשתי בראשי מחטים אבודים,
מצאתי שני ציפורים מתנים אהבים.

משום שכבר התמקמו הקטנטנים,
ונראה היה שעושים חיים,
התנחמתי בעובדה שהיו תלויים בי,
והשתלדתי לסדר להם מקום במחלפות ראשי.

לא דאגתי למראה שלי איתן,
כי בין כל הבלאגן,
לא יכלו לראות דבר וענין.

עד שציפורה הטילה כמה ביצים,
כבר נפרצו כמה שיאים התחשבותיים,
למשל, אם ביום גשום נתקלתי,
כובע רחב במיוחד חבשתי,
שבגלל הסבך המוגזם,
את כל הראש הוא לא חסם,
ונותר אויר למלא לקירבן.

עם הגוזלים זה כבר היה ממש מוגזם,
איך ללכת בלי שיחליקו משם?!
ואיך לדאוג שלא יטעו ההורים,
ויאכילו עם שערי את הגוזלים...

אז מה הסוף ?! אתם בטח תוהים,
איך יצאתי מתסבוכת הציפורים ?!
זאת לא היתה ממש בעיה,
את השיער גזזתי כפאה,
ושמתי אותו בעלית הגג קרוב ליציאה...

ראשי נשאר קירח וחופשי,
נהיה לי קריר בלי הרעמה שלראשי,
אך התחוור לי לתדהמתי,
שחסרה לי הדאגה,
לנפשי....