אני יודע שכבר גרסו את זה יותר מידי, וממש אני לא יתחיל לטחון
קמח טחון, אך עדיין אני מרגיש שאנשים מחמיצים את הפואנטה
האמיתית של להיות משהו אחר.
נכון, אחד רוצה להיות אבן, השני רוצה להיות דג וכ"ו וכ"ו
וכ"ו.
בסופו של דבר זה כבר ישעמם, אז אתם שואלים מה לי יש לחדש?,
אין לי כלום, מה אתם אומרים על זה, סתם בא לי להפעיל את שרירי
האצבעות ולכתוב משהו, טיפשי ככל שיהיה, ממש לא איכפת לי.
אני אדיש?, אולי, הרשו לי לתאר לכם שיחה, בין שחור ללבן במה
שנוגע לאדישות ואיכפתיות.
לבן: מה העיניינים, מה שלומך?, אתה בא מחר להפגנה?.
שחור: איזה הפגנה בראש שלך, מה אין לי חיים?.
לבן: אולי תעשה משהו בשביל המדינה לשם שינוי, רק תישב כך ותיתן
למצב להתדרדר, בגלל טיפוסים כמוך, המצב הוא בכזה שפל כמו שהוא
עכשיו, מתי תתעורר כבר?.
שחור: סיימת לנאום?.
לבן: אפילו לא התחלתי, אבל אל תחשוב שאני יתייאש כל כך מהר,
אני לא כמוך.
שחור: אני יודע שאתה לא כמוני, אין לך חיים. תגיד?, זה מה שאתה
עושה כל היום?, רק להיות מודאג, ולהשתתף בהפגנות מטופשות, שרק
אנשים שאין להם מה לעשות בחיים משתתפים בהן, כל מה שאתה עושה
כל היום, זה רק להטיף לאלה שמנסים לחיות, איך לחיות. עזוב אותי
בשקט.
לבן: אתה לא תופס, אתה פשוט לא תופס, מה אתה חושב שאני עושה את
זה בשבילי?, זאת המדינה שלך, והגיע הזמן שתעשה משהו בשבילה,
במקום לשבת ולראות סדרות מפגרות בפריים טיים.
שחור: אפרופו סדרות מטופשות?, ראית את הפרק האחרון של "שמש"?,
היה קטעים.
לבן: רואה למה אני מתכוון, זה רק מה שמעניין אותך, איך גמד
ובלונדינית שופעת, מתחרים למי יש פחות שכל.
שחור: סתם צחקתי, תירגע!!, אתה יותר מידי רציני, תהנה מהחיים,
על תבזבז אותם על עקרונות אידיוטים.
לבן: בשבילך הם אידיוטים, וטוב שלא כולם כמוך, אחרת שום דבר לא
היה זז.
שחור: או!!, וכולם צריכים להיות כמוך?, לשבת כל היום ולהתווכח
אחד עם השני, על דבר שאתה בחיים לא תסכים לו?, תוך שבוע תהיה
מלחמת עולם, על מה יותר טעים, אבטיח או מנגו?.
לבן: עשה לי טובה, אתה תמשיך לשבת בבית שלך, לראות את אורנה
בנאי, קוראת לארז טל שימעון, ואני יעסוק בשלי, בסדר?, כמו
שאמרת, אנחנו מתווכחים לחינם.
שחור: סוף סוף , ניכנס לך קצת שכל לראש, מה אתה מתכוון לעשות
עכשיו, ללכת עם החבר'ה שלך ממר"צ ולעשן חשיש, שלא לדבר על
לעשות "peace" לכל אחד שאתה רואה. יש לי חדשות בשבילך, אנחנו
כבר לא בשנות השישים.
לבן: אתה מדבר על החבר'ה שלי, מה תעשה עכשיו, תילך עם החברים
שלך לראות משחק של בית"ר, ולפצח גרעינים עד שתיצא הנשמה, או
שאולי תלכו לשוק, ותישרקו לכל "כוסית" שאתם רואים.
שחור: אתה כנראה ממש לא יודע מה אני עושה במשך היום, יש לי
משהו חדש בשבילך, קוראים לו "עבודה", זה דבר שמעסיק אותך
במציאות מידי יום ביומו, ולא רק להרים שלטים ולצעוק, שמצבכם
טוב בהרבה משלנו. יא חתיכת צפוני.
לבן: רואה?, זאת הבעייה שלכם, אתם חייבים לקלל, אין לכם דרך
אחרת להתמודד עם המצב, זה רק מראה על חוסר חינוך.
שחור: מצטער מאוד, שאותכם האכילו עם כפית כסף בפה, אנחנו היינו
צריכים לחיות בבית עם עוד חמישה אחים, והורים שבקושי מרוויחים
את המינימום לחודש.
לבן: אני ממש משתתף בצערך, אם היית בא להפגין, ואם היית מנסה
לשנות, אולי אנשים כמוך לא היו צריכים להיות במצב כזה.
שחור: הכל פשוט בשבילך, נכון?, העולם ורוד, והכל מכוסה בדשא
ועצים, עכשיו אתה זה שצריך להתעורר, לא הכל עובד, אתה יכול
לצעוק עד מחר, אתה יכול לקיים את כל השביתות רעב הדביליות
שלכם, לפחות תעזבו את אלה שמנסים להתפרנס בשקט, ואין להם זמן
חופשי לשבת על איזה מדרכה ולבקש הקלה בשכר לימוד, כאילו אין
לכם כסף, יא צפונים, בטח גדלת באיזה קיבוץ?, נסעת להודו, ואיזה
פטרייה דפקה לך את השכל.
לבן: זה היה חתיכת נאום, ממש כל הכבוד, כנראה אתה יודע עלי
יותר ממה שאני יודע על עצמי, ולא רק זה, אתה גם מתלונן שאני
מתיימר לדעת כל מה שאתה עושה, ואיך אתה מתנהג.
שחור: אני ממש לא רוצה להפסיק את השיחה הזאת כאן, כי זה יראה
כאילו הפסדתי, אבל לי שלא כמוך, יש דברים לעשות, וחיים לחיות,
שלא לדבר על לדאוג איך אני יגמור את החודש, אז אתה יכול ללכת
לחברים הצפונבונים שלך, ולצעוק "היידה מר"צ וברק", אבל לפחות
שזה לא יהיה על חשבון הזמן שלי, תודה. להתראות.
לבן: לפחות צדקת במשהו אחד, אנחנו באמת לא מסכימים אחד עם
השני, ואני רחוק מאוד מלהבין אותך, זה כאילו אין לך בשביל מה
לחיות, שום ערכים, שום כלום.
שחור: אני שלא כמוך מנסה לחיות, ולא מנסה לחיות בשביל משהו, זה
ההבדל בינינו, עכשיו אם תסלח לי אני חייב לזוז. יש לי קריאה
דחופה, להרצל 97.
לבן: להתראות.