כרוח הנושבת בצהרי יום בהיר
ניצבת מולך , חיוכה נסוג על דל שפתיה
האדומות והבוהקות כאבני אודם מלוטשות.
חיוך כה מושלם לא זכאי לראות כל אדם,
האם הינך כה בר מזל.

מלטפת אותך , נוגעת בך באצבעותיה הרכות
מגעה הקריר אינו יכול להיות יותר נעים.
נהנה מן התשוקה ,
אך הנה היא כבר חלפה.

מתעורר בזעף לפתע , מגלה כי כל זה כבר לא ממשי.
חושב לעצמו , "האם זה עונש , במה חטאתי".
תחושה שנראית בברירות כה מובנה וצלולה לאחרים
נגזלת ונמנעת דווקא ממני.

מבין כי הוא אינו היחיד בעולם שמתנכל אליו ,
מהרהר קמעא , רואה את המעלות המעטות בחייו הריקנים מאהבה.
חוזר למיטה , להמשיך לחלום
אולי היא תחזור
אם לא במציאות , אז לפחות שם , במחוזות הדמיון.