לתותי

כבשים זו חיה מיוחדת; משום מה לא רואים אותם הרבה באזור שבו
אני גר. טוב, אולי זה קשור קצת לעובדה שאני חי בקופסת קרטון על
כביש גהה ומתקיים מקיבוץ נדבות כשיש פקקים, אבל זה לא תירוץ.
מדי פעם יוצא לי להסתובב ולהגיע גם לנתיבי אילון, אבל זה קורה
בעיקר כשחבר שלי מתושלח חולה והוא צריך מישהו שיחליף אותו. אני
אף פעם לא ממש הבנתי את זה כי בסה"כ הוא לא מרוויח מזה כלום כי
אני מקבל את כל הכסף שהנהגים נותנים, אבל הוא אומר שזה לא משנה
לו העיקר שהנהגים יראו שעדיין יש שם מישהו ולא יתרגלו לרעיון
שכבר לא רוצים את הכסף שלהם שם. הוא טוען שזה עלול להעליב אותם
כל הקטע הזה ושזה עוד יפגע לו בעסקים.

פעם אחת כשמתושלח חלה בגלל איזה עכבר חולה כלבת שהוא אכל
לארוחת צהרים, הוא דידה אלי לכביש וביקש שאני אחליף אותו עד
שהוא יחזור מהוטרינר שבד"כ בודק אותו חינם. למען האמת נראה לי
שהוא פשוט נהנה מהעובדה שמישהו מסכים להתקרב אליו ולגרד לו
מאחורי האוזן ולזרוק לו מקלות שהוא ילך להביא, אבל מי אני
שאשפוט. בכל מקרה, נורא הפחיד אותי לראות אותו עם קצף שנוזל לו
מהקצה של הפה אז ישר הסכמתי כדי שהוא לא יתקרב אלי. בהתחלה כל
העסק הזה לא נראה לי כל-כך, בסה"כ היה לי יום טוב והיו הרבה
פקקים אז הנהגים נתנו לי כסף כדי שאני אפסיק להציק להם. אבל
עכשיו אני שמח שעברתי. אם לא הייתי עובר לא הייתי רואה אותה.
היא הייתה אחת הבחורות הכי יפות שראיתי, היה לה שיער מתולתל
כמו של כבשה וחיוך כזה שאם אתה רואה בזמן שאתה נוהג אתה עושה
בגללו תאונה. אני לא רגיל לראות דברים כאלה, רוב הבחורות שאני
רואה כבר נראות ממש זוועה אחרי שעות בפקקים וזיפזופ אינסופי של
הרדיו כדי לא להשתעמם. אבל היא הייתה מיוחדת. היה לה משהו שלא
היה לאף מאחת אותן הבחורות שראיתי כל יום, או שהכרתי כשעוד
גרתי בת"א - היו לה כבשים! כן, כן עדר כבשים של ממש. גם אני לא
יכולתי להאמין כשראיתי, אז הסתכלתי עוד כמה פעמים ושפשפתי את
העיניים לראות שזה לא עוד חלום, או הזיה של הפטרייה שגנבתי
לאיזה בחור אתמול. בסוף אזרתי אומץ וניגשתי אליה. סידרתי את
החולצה, איבקתי את המכנסיים והעברתי יד בשיער שלי כדי לישר
אותו קצת.
"ה ...היי. אני שמשון, איך קוראים לך?", "לא קוראים לי אני באה
לבד" היא ענתה וצחקקה לעצמה קצת. צחקקתי  גם כדי להראות
נכונות. "החברים שלי קוראים לי הכבשה השחורה".  - שתיקה קצרה -
"איך זה שלא ראיתי אותך פה לפני זה?", "האמת אני די חדשה
באזור, חיפשתי מקום חדש כדי שלכבשים שלי יצא לראות קצת מראות
חדשים, לספוג קצת תרבות.... פיח... הנחתי שבת"א יצא להם לחוות
את כל זה". "אבל איפה הם אוכלים? אין פה הרבה עשב וירוק באזור.
הן לא נהיות רעבות?". "חשבתי על זה לפני שבאתי לפה והגעתי
למסקנה שעם כל המסעדות הצמחוניות שבטח יש פה לא צריכה להיות
בעיה של ממש למצוא להן משהו לאכול, אתה לא חושב? אולי אתה יכול
להמליץ לי על אחת באזור? הן באמת נראות לי קצת רעבות". לא
הבנתי מאיפה היא הביאה את הרעיון המטורף הזה, בסה"כ כל מה שהן
עשו עד עכשיו זה לאכול לי את החולצה והשערות ברגלים. אם זה
מראה שהן רעבות אז מעניין אותי לדעת מה הן עושות כשהן שבעות.
כאן נפסקה השיחה שלנו, המלצתי לה על מסעדה טובה ששמעתי עליה
ממתושלח והיא יצאה לה לדרכה. אחרי שהיא הלכה התחלתי להצטער
שהמלצתי לה על המסעדה ההיא, הייתי יכול לשכנע אותה להישאר קצת
ולדבר איתי. לא הרבה אנשים עוצרים כדי לדבר איתי, זה די מעליב.
מה זה כל הסטיגמות האלה על הומלסים קבצנים?! זה שאני גר בקופסת
קרטון לא אומר שאני פחות טוב מכל השאר, זה פשוט אומר שאני
מאותגר מבחינת מגורים, זה הכל.

במשך שבועיים לא הפסקתי לחשוב עליה. כל הזמן ראיתי כבשה שחורה
קטנה רצה וקופצת בחלומות שלי.
בינתיים מתושלח החלים כבר ולא היה לי תירוץ למה להיות בנתיבי
אילון ולחפש אותה. בסוף החלטתי שאני חייב לעשות משהו בנידון
והצעתי למתושלח עסקה שהוא לא יכל לסרב לה. הצעתי לו שנתחלף
במקומות ושבתמורה אני לא אגלה לוטרינר שהוא נבדק אצלו תמיד,
שהוא נפגש עם הכלבה שלו מאחורי הגב. מתושלח שהיה מסונוור
מאהבתו לכלבה (ומאורות המשאית שבאה לכיוונו) לא יכל לסרב להצעה
- איום זה והסכים מיד. ככה במשך חודש בערך עמדתי בנתיבי אילון
וחיכיתי שהיא תחזור. במשך חודש תמים חלמתי ופינטזתי עליה ועל
מה שאני אגיד כשאני אראה אותה. בסוף זה קרה. באחד מימי הגשם
המועטים שירדו באותה השנה, ראיתי אותה מובילה את הכבשים שלה
לאורך הכביש ומחפשת מחבוא מהגשם. קראתי לה מעבר לטיפות ולרעש
המכוניות והצעתי לה לבוא לקופסא שלי לחכות עד שהגשם יפסק. היא
לא ממש התלהבה מהרעיון להשאיר את הכבשים שלה בחוץ בגשם, אבל
הבטחתי לה שהן לא יירטבו כי עברתי לא מזמן לקופסה חדשה
ומאובזרת שנמצאת בחניון לא רחוק מהמקום. היא הסכימה. הלכנו
לחניון עם כל הכבשים מאחורינו ובדרך סיפרנו אחד לשני על עצמנו.
אני סיפרתי לה איך ניסיתי לפתוח חברת סטארט-אפ ובעקבות כל מה
שקרה בכלכלה, לא מזמן מצאתי את עצמי איפה שאני היום, והיא
סיפרה לי איך היא גודלה ע"י כבשים כל החיים שלה אחרי שהיא הלכה
לאיבוד בתור תינוקת. היא גם סיפרה לי איך היא קיבלה את השם
"כבשה שחורה", אבל זה כבר סיפור אחר. אחרי 10 דקות בערך הגענו
לחניון ולקופסא שלי. היא התיישבה בפתח שלה והעבירה את כל
הכבשים שלה לפניה בשיירה. היא אמרה לכולם לילה טוב ונתנה להן
נשיקה על האף. היא אפילו סיפרה להן סיפור לפני השינה כדי שלא
יהיו להן חלומות רעים בלילה. אח"כ היא נכנסה לקופסא ונרדמה
ישר.
באותו הלילה לא ישנתי. כל מה שעשיתי זה לבהות בה ובצורה
שהעניים שלה זזות כשהיא חולמת.
אחרי אותו הלילה כבר ידעתי שאני מאוהב.


(4/2/2002)