עכשיו כשהגשם חוזר ולו רק לדקה
וטיפותיו זולגות אל תוך סדקים שנבקעו באכזבה
אל תוך המעטפת שסיגלתי בדי עמל תחלחל פתאום תקווה
שהיאוש יתפורר לרסיסי שקדים בקדירת השלוליות הרדודה

רטוב אני רץ אל ביתך שבקצה היקום בחוץ עלטה
דורך בלי משים על שרוכי העצבות הפרומים למחצה
רעד מוזר והתרגשות מתוקה
כל הדרכים מובילות אלייך כל דרך היא שדרה וכל שדרה ככר הומה

אולי אלטפך ברגעי שכרון הקשת בענן ואשק את שפתותייך המתוקות
אם יעבור בי רעד בחלום של דה ז'בו רחוק
ולא ארתע מפחד שלפתע אתעורר רטוב ומיוסר
ואגלה כי לא גשם הוא אלא זיעה שנקוותה כשאריות מלילה אכזר

אז הגשם יתחזק והרוח תנשוף בתוככי משרוקית האשליות
ומחשבותי לא יהיו עמי עוד ואולי ידאו מעבר לשעות הקשות
וירחפו מעל נוזלי הגוף העכורים ושדות אדומים מכלניות
אל מחוץ לאקומניה השקועה במאבקי המעצמות

ואם הגשם שב ישוב ולו רק לדקה
אוכל אז לברוח מעולם קר וחסר הבנה
ואף כי אדע שעוד רגע והשמש תופיע ותתפסני במנוסה
אכרע על ברכי בפנייך ואתמסר לאלת האהבה