כגרגיר חול אשר מתעופף לו ע"י הרוח-
כך אני.
חסרת מעצור רגשי אישי.
והרוח משכרת, והרוח מטלטלת,
בכל כיוון אפשרי.  
ונחבט... הגרגיר.  ונחבט בגזע עץ רחב.  
ולא יכול לעבור. הוא לא עבר.  
נופל על הדשא. נופל על דשא קר. ונדקר.

וביום של שמש, במרקמו המבריק, שמח גרגיר החול.
יוצא הוא למסע של קסם, על גבי קרן אור.  
והוא מאושר, מפרט כה קטן ופשוט:
מפרח המשמש לו בית ללילה אחד.
רק לילה אחד של אושר.  

ובבוקר, הפרח קמל. הגרגיר יוצא לחפש בית אחר...
לחפש לו... לילה נוסף של אושר.
הו גרגיר חול! כמה טוב להיות גרגיר.
ואני?
אני אני. לא גרגיר.