רגש - היא הביטה בי במבט מלוכסן
ואז הבנתי למה הם מכנים אותה גם "ספקטרום".

היא סתרה את כל חוקי הפיסיקה וגם
קיימה בו זמנית את כולם;

זרמה מתוך
עצמה לתוך
עצמה.
האירה את החשכה.
זהרה באבק עתיק של שיכחה
ותום של מלאות.
קור של "אל תשאל" (אבל בעצם כן)
וחושך של "קח אותי עכשיו" (ואל תיגע).

הצבעים... צבעים האלה:
אדום של הזהרה
ואדום של ייחום.
ורוד של רקפות עדינות
וורוד של בחילה.
כתום של שקיעות וזריחות
וכתום של לבה מפעפעת.
צהוב של אור בצהריי היום
וצהוב של שינאה.
לבן של קרחונים וטוהר
ולבן של מוות ריקני חסר גוף.

אלי, אלי, אלי - מרוכזת!

כחול של ימים ואגמים ונחלים
וכחול של שמים
שאי אפשר
לגעת
בהם.






ואם אתם רוצים לדעת למה התכוון המשורר
http://stage.co.il/Stories/92507