שמעתי אותך צועקת. לא ידעתי בדיוק איפה אני, אבל מהשניה שהגעתי
שמעתי אותך צועקת, זועקת לעזרה. אז התחלתי לרוץ לכל מיני
כיוונים, לחפש איזשהו רמז למקור הקול כדי למצוא אותך.
ובסוף מצאתי. היית מוקפת בכל מיני יצורים. היו לך דמעות
בעיניים, חיבקת את עצמך ובכית, בכית מרוב כאב ופחד.
כמובן שלא עמדתי לתת להם לעשות לך את זה! לא עמדתי להניח לאיש
להתעלל בך כך!! אז כחץ מקשת זינקתי לעברם.
בשניה שהם ראו אותי, הם יצאו למתקפה.
קודם כל הגיע גוזל שחור ענק ושעיר מן השמיים. הוא פער את מקורו
וחשף שורות של שיניים צהובות, חדות ומאיימות ושלף ציפורניים
שהיו כמו חרבות קטנות.
הוא הסתער עליי, ובקושי הצלחתי להתקופף.
שלפתי את חרבי ועמדתי מוכן. בשניה שהוא צלל שוב כדי להכות
בשנית, הנפתי את חרבי חזק. הגוזל הבחין בי ונסג.
חשבתי שהסכנה חלפה לבינתיים וכבר עמדתי להסתער על יריבי הבא,
אך צווחת זעם מן השמיים גרמה להסתובב בחרדה לאחור כאשר חרבי
מונפת.
הגוזל היה קרוב מאוד ללבלוע אותי כשהורדתי את חרבי על צווארו
וערפתי את ראשו.
נשמתי לרווחה והמשכתי קדימה.
מולי לפתע קם גמד קטן בלונדיני עם מבט של מוות בעיניו הכחולות.
נהימתו נשמעה כצופר מקולקל של מכונית. הוא שלף סכין גדולה מן
הנדן שהיה על ירכו, ונופפה באוויר בראוותנות.
ידעתי כי הוא מנסה להתגרות בי, לפתות אותי ללהתקיף אותו בזעם
ואז יהיה לו יתרון טקטי.
שלפתי את חרבי וסימנתי לגמד שיתקרב, והוא מנגד שלף מנדנו השניה
עוד סכין והחל לזנק ולהתגלגל באקרובטיות על הקרקע.
הנחתי את חרבי על הרצפה וקרעתי ברך. הגמד, שכנראה הבין שאני
משדר לו אות כניעה משום שאיני יכול לכישוריו, צחק צחוק עז והחל
להתקדם לעברי כשסכיניו בידו. כשהיה מספיק קרוב, התרוממתי לפתע
וחבטתי בו בפניו עם אגרוף וו מהיר. מרוב הלם הוא זז אחורנית
קצת, והשאיר לי בדיוק די זמן להרים את חרבי ולערוף את שתי כפות
ידיו בתנועת מגל סיבובית.
הוא החל לצרוח בכאב, ומיד תקעתי את החרב בגרונו. הגמד האימתני
נוצח.
שמעתי כעת שוב את קול בכייך. הוא נשמע לי אפילו חזק וכואב
יותר, כנראה כי התקרבתי יותר. התחלתי לרוץ, כשלפתע נשמע לידי
פיצוץ שהעיף אותי באוויר וגרם לי לנחות בכאב על הארץ.
הסתובבתי מהר, ולחרדתי גיליתי כי טנק אדום במשקל 24 טון ששני
חלונות בחזיתו מתקרב לעברי כאשר תותחו מכוון אל עבר ראשי.
קפצתי בדיוק בזמן, שכן הפגז הבא היה משאיר אותי חסר פלג גוף
עליון.
ניסיתי להתקרב אליו מן הצד, אך הוא הבחין בי, סובב את הקנה
וירה שוב. הפעם הוא פגע. הדם הרב שזרם מבטני הפחיד אותי מאוד,
אך קולך הבוכה שפתאום שמעתי שוב נתן לי את הכוח לקום ולזנק על
הטנק. בעזרת חרבי חתכתי את התותח, והטנק נשאר חסר יכולת
התקפה.
ירדתי ממנו ורצתי בקושי רב אל עבר העץ הקרוב. כשהטנק התקרב
במהירות וניסה לדרוס אותי, קפצתי לפתע והוא נתקל בעץ.
העץ אמנם נפל והתנפץ, אך הטנק נתקע עליו ולא יכל להמשיך לזוז.
הוא ניסה וניסה עד שהתהפך על גבו וקול המנועים דמם.
כולי כואב ומדמם, רצתי לעברך.
ראיתי שאת יושבת, כולך מקופלת ומכווצת בתוך עצמך, רועדת
ובוכה.
לפתע הסתכלת עליי. הושטתי לך את ידי, ואת עצמת את עינייך
והחבאת את ראשך בין ידייך. לא הבנתי מה קרה. נגעתי בכתפך, ומגע
ידי גרם לך לקפוץ ולהגביר את קול הבכי. וכשניסיתי לחבקך,
התגלגלת הצידה בפחד ונשארת בוכיה על הרצפה.
רק אז הבנתי. הבנתי למה רע לך כל כך ולמה את מפחדת כל כך,
הבנתי מי הפחיד אותך ומפני מי ניסו הגוזל, הגמד והטנק להגן
עלייך. חשבתי שגם אני מנסה בעצם להגן עלייך...
הבטחתי לך פעם. כל עוד אני חי, איש לא יפגע בך ואיש לא יאיים
עלייך, כי אני אוהב אותך.
שלפתי את חרבי. התכופפתי וליטפתי את שיערך השחור. הרגשתי את
הרעד בפנייך. כרעתי ונישקתי באהבה את לחייך בפעם האחרונה.
נעמדתי. "אני אוהב אותך...סליחה!" אמרתי בבכי לפני שנעצתי
בחוזקה את החרב בבטני.
חשבתי עלייך. איך תמיד נראית כה חזקה ובטוחה, כאילו שום אויב
לא יוכל לך, ואיך דווקא אני שנשבעתי להגן עלייך כיאה לאביר
האוהב את מלכתו, דווקא אני גרמתי לך את הכאב הגדול בעולם,
ודווקא מפניי נאלצתי להגן עלייך.
וכעת, בעודי חוצה באיטיות ובבטחה את הקו בין החיים למוות,
יכולתי להישבע שהבחנתי בחיוך קל של הקלה והכרת תודה בעינייך,
ובעודי צונח מת אך מנצח לרגלייך ידעתי שמשימתי הושלמה, ושהאויב
הגדול והאכזר ביותר שהיה לך לא יכול לפגוע בך עוד.