"יש לי חדר משלי ובחדר יש אור זה כרגע לא אני או אני בשחור ,
זה נמשך כמעט שבוע או כבר כמה ימים אם תשאל אותי מדוע זה עמוך
בפנים" .
היום שכמעט התאבדתי -  רציתי, באמת שרציתי לשכב על הכביש, ככה
לישון בטבעיות ולחכות לאוטו שיקח אותי לעולם הבא , ישבתי ליד
תחנת האוטובוס בכביש הראשי הסתכלתי על הכביש חיכיתי חשבתי ולא
יכולתי, רציתי לדבר עם מישהו אבל לא היה עם מי , לכולם היו
דברים חשובים יותר ממני וההרגשה החרא שלאף אחד לא אכפת חזרה אך
גם גדלה . אחד לא רצה לדבר,  שניה חיכתה לחבר, הראשונה הלכה
לחבר וכל כך רציתי לדבר עם מישהו אבל כנראה שמישהו לא רצה לדבר
איתי.
"תתגבר תתגבר כך אומר לי הקול להפגע וליפול כל אחד יכול לכולנו
מותר להיות חלשים רק לא לאטום אוזניים לא לעצום עייניים לא
לעזוב ידיים גם בימים קשים".
לא הצלחתי ליישם את כוונתי ורציתי באמת וחשבתי על אקדח אבל הוא
לא היה בהישג יד ההורים היו ערים שחזרתי , הצטערתי  שלא הלכתי
לבלות בגללך באמת לא ידעתי מה לעשות כל כך רציתי לדבר להגיד לה
אני אוהב אותך , מצטער לא ידעתי שאת ככה מרגישה , ואני כבר לא
יודע עכשיו מה את מרגישה, ומה יהיה, ומה יהיה איתי, וזה עושה
לי רע למרות שכביול אמרתי לך שלא .
"זה קורה לי בעיקר שאני חושב עליך סף הרגש שלי עולה ואני מאבד
את עצמי לדעת לא מרגיש כלום או מרגיש זמן רב מדי כאב עמוך
מדי"
קשה בלעדייך אני יושב וחושב מה את עושה איתי אם את רוצה אותו
או אותי ומה יהיה איתנו ומה תעשי איתו בתוכי ידעתי שאת בסדר
שאת לא תעשי כלום שאת לא רוצה לפגוע אבל המחשבות עליך כדבר שלא
קיים ושלא איתי כעת הורגות אותי , רוצה לחבק אותך רוצה לנשק
אותך ובעיקר להיות קרוב אליך
אף אחד לא היה פה הייתי לבד היה קר ורע ,סבלתי , חברים יענו זה
לא חברים מה שיש פה זה סתם חבורה של מסכות
"הוא פחד מעצמו וחשב לעצמו שכולם פוחדים ממנו , תמיד הייתה בו
איזה חולשה אך הצורך להגיע לפירושה... היה הופך לתשובה קשה שזה
ישנו ופתאום זה איננו"
באמת שאני אוהב אותך את לא יודעת כמה, אוהב יותר מכל דבר ,רוצה
להגיד לך ולא יכול .
אז איפה כולם למה אני לא לבד ויש כתף להשען עליה הא? איפה ,
אני לא רואה שום דבר!
"חוזר משם האיש שכבר ראה הכל ובעיניו ניצוץ של יהלום, נטרף
בדעתו ,מזמן הפכו חייו ריקים כמו רחובות שאין להם שמות כיבה את
האורות סגר את הדלתות"
"באור חיוור, במלכדות השעה בא מלאך תראו מה יש לו ביד מה
שפמריד בין טוב לרע זה אחי "
כמה שחיי חסריי משמעות בלעדייך
ועכשיו אחרי שקיבלו משמעות אחרי 16 וחצי שנים
פתאום באה הבן אדם המושלם וישר  היא עוזבת "רוצה לומר דברים
אבל בסוף שותק סופר את המילים ולא אומר אני דבר צף על פני המים
בחוסר מנוחה ומחכה עד שנוכל לשוב לדבר"
וזהו לקחתי את האקדח הוצאתי אותו והחזקתי אותו בידי . הוא לא
היה טעון אבל בקופסה הייתה מחסנית של קליעים
האקדח היה קר וכבד, הדבר הזה נבנה כדי ליטול חיים, אילו חיים
אנילא יודע , אבל אולי עכשיו חיי היו על הפרק
שום קליע לא נפלט אבל הניקשה שיצאה הדהדה בראשי כל הזמן ולא
נעלמה.
אף על פי שפחדתי מהמוות עצמו, לא פחדתי להיות אדם מת,אולי זה
יהיה טוב ללכת למקום שבו לא מכירים אותי מקום שקט בלי בעיות
מקום ללא צער ובכי מקום שבו על חלומתיי יתגשמו.
אתמול רק אתמול הינו אמורים להיות חודש ספרתי את הימים רציתי
להכין משהו הרגשתי שמערכת היחסים הזאת זו לא סתם חודש אלא משהו
פנימי מיוחד , אבל אני דפקתי הכל בטיפשותי והכל כנראה נעלם
"אז אם תלכי מכאן מחר תשאירי לי פרח, תשאירי לי פרח, אני אשים
אותו באגרטל כחול ועד שהוא ינבול אנייחכה לך
אני יחכה לך ובזמן שאת לא כאן הפרח  יהיה לי הסימן
ובזמן שאת לא כאן הפרח יהיה לי הקורבן"