10.2.2002  

בשירותים. ממש ממש ממש מסוחררת... רגע... בוהה בתחבושת המוכתמת
מעט בקצה. כי עד היום, אחרי איזה 7 שנים לא למדתי איפה
בדיוק שמים את התחבושת {..............}.
זהו. רשמית אני יודעת לעשן. בלי לסתום את האף {אני לא יודעת
לשלוט באיך שאני נושמת. אסטמה...}, כשהעשן יוצא סוף סוף בקו
ישר ודק, בשלפני שלוקחים אויר אחרי השחטה יוצא מעט מהעשן. אני
רועדת...
אני אפילו לא יודעת למה אני מעשנת- לא בשביל הקטע, כי אני עושה
את זה רק לבד, לא כי אני נהנית (שוב, עוד לא החלטתי אם הסחרור
הוא הרגשה טובה). אולי עוד אחד מהקטעים של ההרס העצמי שלי. כי
אין ספק שזה משפיע לרעה על נפח הריאה שלי שהשתפר לאחרונה ל-
93% .
אני כל-כך מתנשפת אחרי חצי סיגריה. זה משפיע עלי יותר משאי פעם
גראס השפיע עלי... אולי לא עכשיו כשאני יודעת לעשן...
אולי אני אעבור מנובלס למשהו לייט או כל דבר שהמליצו לי כששמעו
שאני מעשנת נובלס...
נשענת על החלון עם הסגריה דבוקה לקיר החיצוני של הבנין שהריח
לא יחדור ואמא לא תדע, בוהה באוניברסיטה {שרק לאחרונה גיליתי
שהמילה
נהגית בשורוק ועוד לא התרגלתי, לכל אחד יש מילה כזו, לא?},
נזכרת באותו "המאהב" בינוני והפיגוע שכביכול ערבי ישראלי ביצע
שם.
מספיק. לנגב.