תמיד שאני מרגיש עצוב, מדוכא, מאוכזב,
אני מתחיל לחשוב על הדברים היפים שיש לי בחיים.
לאחר זמן מה אני מבין שאין לי כל כך הרבה דברים כאלה,
אני מבין כמה החיים מאכזבים, כמה הם עצובים,
כמה חסרה אהבה בעולם, כמה גדולה השנאה.
אך לאחר חשיבה מעמיקה בניסיון אחר דבר טוב,
אני נזכר בך.
בכמות האהבה שבליבך, בחוסר השנאה העצום,
נזכר באור המוקרן ממך,
אור אשר יפתור כל בעיה, כל מריבה.
אך אפילו אור זה אשר היה כל כך חזק,
מתחיל לאט לאט ליפול,
מהמקום הכי גבוהה אל תהום ללא תחתית.
וכאשר יגיע העת שאפילו אור זה לא יצוץ כאשר רע לי בלב,
אז כנראה שהגעתי אל סוף הדרך,
להתראות... |