ענבל סינגר / לב הים |
ללכת עם הלב עד סוף העולם
לזרום ביחד עם הנחלים אל הים.
לשקוע בהרהורים, לצוף ברגשות
להשאיר את כל הרע עמוק במצולות.
לאן שהלב ישחה אנחנו נגיע
רחוק מהאופק, רחוק מהרקיע.
לאור הירח נחלום מחובקים
כשהבוקר יעלה נגיע לחוף מבטחים.
אי בודד שהיה כאן לפנינו
כאילו חיכה רק בשבילנו.
עצי דקל שצמחו בין החוחים
משקיפים על הגלים הרחוקים.
ועץ אחד אמר לי בלב
שמותר להתאכזב ושוב להתאהב.
שוב לתפוס את הגל הראשון,
והלב כבר יעשה את הדבר הנכון.
ללכת עם הלב עד סוף העולם
בלי לפחד, בלי לפחד מהים.
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|