זה היה מזמן -
אז רציתי אותך אחרת, רציתי אותך זוהרת
ושריח בושם יקר ינדוף ממך באופן קבוע
שתדליקי בחן סיגריה שיוצאת מתוך פומית
כסף עם פיתוחים, ושידיך תהינה ענודות
תמיד בטבעות של איזמרגד ויהלומים
ובקצות אצבעותיך הדקות לבנות
ינצנצו ציפורנים ארוכות ומושחזות
בצבע ארגמן מבריק, מושלם
רציתי שצחוקך יצלצל אלי גבוה ורם
מתוך שפתייך הצבועות באדום  דובדבן
ועיניך ירוקות כמו העשב יחייכו אלי
בנפנוף ריסים צבועים כחול עמוק

ואת -
קשה כמו סלע שערך שחור עורב
ושפתיך קפוצות תמיד בזעם, כועסת
על העולם, לבושה בשמלה נזירית
וידך נטולת ציפורנים ולק, אינה יודעת
ללטף, ושפתיך ללא  "רוז'" מבריק
אינן יודעות איך לנשק
רק בחשכה, בלילה מכסה, וממלמלת
"מה יהיה אתה, שוב זרקה את השמיכה
כמה קר בחדר, היא תהיה חולה..."
וכשעלה לי החום, הנחת יד קשת יום
מרובעת, ללא שום טבעת, ועיניך הגדולות
החומות, הביעו דאגה גדולה של אמהות

אבל -
אני רציתי אז שתצבעי את השפתיים
רציתי אותך בשמלת מחשוף צמודה
למותניים, בדוגמת "קלוש" מתנפנפת
קלות מטופפת, בעקבים גבוהים דקים
רציתי אימא הוליוודית, כזו מושלמת
תמיד שמחה ,יפה צוחקת, מאושרת

וכעת -
אינך בכלל, נעלמת מהעולם
הלכת למקום אחר, אולי בשבילך
הוא מקום טוב יותר
ואני רוצה אותך כאן, קשה כמו סלע
מקומטת, אפרת שיער, בחלוק דהוי
ישן נושן, חלוק של בית
ללא איפור, בלי שום חיבוק וללא
מילה חמה
רק לשמוע אותך כועסת עלי
ששוב זרקתי את השמיכה
ולשוב לראות את המבט ההוא
כשהיה לי חום ועיניך אמרו
חרדה של אהבה גדולה